1. הלשכה המרכזית לססטיסטיקה פרסמה את הנתונים השנתיים לגבי אוכלוסיית מדינת ישראל. אפשר להיות רגועים. במדינת ישראל ישנו רוב יהודי מוצק של מעל 75 אחוזים. הא-הא. אני אומר, טעות היא. כל עוד אין מדינה פלשתינאית, אלא רק רשות מקרטעת + יישות חמאסניקית באותו מחיר רק היום מבצע-מבצע, הנתונים צריכים להיות כלדקמן (ותודה לאתר ה-CIA); בארץ ישראל, מהצ'ופצ'יק של אצבע הגליל ועד למפרץ אילת, כולל בחופי ים המלח וגוש קטיף לשעבר, חיים כ-11 מיליון אנשים בקרוב. מתוכם 5 וחצי יהודים, 5.6 לא יהודים (בערך 2.5 בגדה המערבית, ועוד 1.5 בעזה בנוסף ל-1.5 לא יהודים החיים בתחומי מדינת ישראל). שזה בערך 51 אחוז להם ו-49 אחוז לנו. (זה מה שהספיק אגב, לגרום לטעות הראשונה בדמותה של בנימין נתניהו ראש ממשלה). אז, לכן, אני דורש: יוקם מרכז עדאללה לזכויות המיעוט היהודי בארץ ישראל, תופיע השפה העברית על השלטים הציבוריים ברמאללה ושדב חנין יצעד עם דגלים עם מגן דוד. ומיד.

2. לפני בערך שבועיים (או יותר), הסתיימו שני משחקים בכדורגל האירופאי בתוצאות מרתקות, מהלכים מבריקים ובעיקר עם מתח. 4-4 ברבע הגמר בין ליברפול וצ'לסי ואח"כ 4-4 בין ליברפול וארסנל שבמקביל ריאל מדריד מנצחת את חטאפה מהליגה הספרדית בניצחון בדקה ה-90 3-2. המשחק השני שודר בערוץ ספורט 2, השלישי שודר בערוץ הספורט. באמצע, בטווח, שודר בשידור חוזר משחקה של בית"ר ירושלים נגד מכבי פתח תקווה, שאם זכרוני אינו מטעה אותי הסתיים באיזה 1-0 קלוש. אני טוען נגד העובדה שמדובר באותו ענף ספורט.

3. השבוע התארחה הגב', כלת פרס ישראל, שולמית אלוני במרכז הבינתחומי ודיברה על פרשת השבוע – פרשת "קדושים". מדובר בפרשה בא נגלה אלוקים לבני ישראל, והסביר להם שהוא האלוקים, ושהם, אם הם לא הבינו זאת קודם, העם הנבחר (הפרשנות הפרגמטית היא שלי, ולא של הגב' אלוני). אני רוצה להצביע על שני דברים: 1. חסרים, או כמה חסרים לנו פוליטיקאים/אנשי ציבור בדמותה של הגב' אלוני. זאת אני אומר ללא קשר לדעותיה הימניות או השמאלניות, אלא לעובדה שיש לה פשוט אידואלוגיה ולא שיקולי רייטינג. 2. "יט,יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. יט,יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי, יְהוָה." - אין אני חושב שזה אפשרי למנוע מבנות להיות ביצ'יות אחת לשנייה, או לנו להפסיק לשנוא את חברינו מתוך צרות עין והשגת התמחויות כבר בסוף שנה א', אבל שזה יישב לנו בראש עוד פעם אחת. יפה שעה אחת קודם.

4. אתמול היה ה-1 למאי. חברי לשעבר לספסל הלימודים, נמרוד ברנע כתב על אנקדוטה מהמצעד שצעדו הוא וחבריו בתל אביב לרגל האירוע. נתעלם שנייה מהגילוי אלימות המרומז (חטיפת המיקרופון) שהפעיל דב חנין, דבר שהפתיע אותי מאד, לאור דמותו היונית המוכרת, ורחמנה לצנן שהייתה קרובה יותר לגילויים של מפלגה אבודה אחרת – מפלגת העבודה, ונשתדל להמשיך. אז כן מדובר בחג הפועלים, ואין אני רוצה להיכנס למהות תוקפו בזמננו, כי אין בידי את הידע המספיק לויכוח זה. אבל כן, ברור לכל, מדובר בחג סוציאליסטי, שמאלני לרוב, אדום, מפא"יניקי לשעבר, שאפילו החל מהעונה הבאה בליגת העל, יהיה משותף לתל אביב ולחיפה בדמותן של שתי קבוצות אדומות. עד כאן ההקדמה. מכאן השאלה. האם מישהו בצעדה הזאת נשא את דגל ישראל עימו? ושר את התקווה (לא, שרו רק את האינטנציונל, כנראה)? האם מישהו הזמין את עופר עיני, יו"ר ההסתדות לשאת את דבריו? לאור מימדי העוני החוצה מפלגות ודעות פוליטיות, אני סבור שאותה קואליציית אחד למאי, מייצגת היום את מר"צ (וגם על זה אני לא בטוח), את חד"ש ועוד אלה וכאלה תנועות קומוניסטיות וערביות שלא עוברות את אחוז החסימה. אני מתגעגע למר"צ אחרת. למר"צ של שולמית אלוני ואמנון רובינשטיין שלא רק קיטרה (כמו הח"כ לשעבר גלאון), על זכויות אדם אלא ידעה להעביר חוקי יסוד, אני מתגעגע לח"כ לשעבר רן כהן עם דאגתו לדיירי הדיור הציבורי, מר"צ שהשקיעה באמת למען האזרח, ולא בשלטי חוצות למנהם. עושק העובדים מתרחש בכל מקום, בכל שכבה חברתית, לא רק ברחוב הרצל בתל אביב. טוב שתעשה אותה קואליציית שמאל, ותיצור תנאי הזדהות עם כלל החברה, ולא עם חלק אלקטורלי הנושק לאחוז החסימה. אחרת, באמת, עוד נצטרך את התנועה החדשה-חדשה. כי זאת שקיימת, עושה הרבה דיסוננס עם הידיים במקום מעשים ברגליים. ויפה תגובה אחת קודם.

5. על אותו משקל, יועלה על נס המאבק הציבורי – פיטוריו הצפויים של העובד המסור איתן כבל, תגונה לאלתר התנהגותו הרודנית של אהוד ברק. אני באופן אישי, הולך להנפיק לי תמונה של ח"כ כבל על רקע חולצה אדומה. זכויות עובדים אמיתית.