Posts tagged ישראל

האייפון שינה את עולם הסלולאר בגלל "חווית המשתמש" שלו. הגיע הזמן שתהיה מפלגה בישראל שתעשה אותו דבר לפוליטיקה המקומית.

בשנת 2007 יצאה חברת אפל עם האייפון. הרבה גבות הורמו למראה מהכשיר המוזר הזה. חברות מתחרות הרימו גבה. הם טענו שהמכשיר לא מתקדם טכנולוגית. הוא לא תומך בדור שלישי, הקליטה שלו לא משהו, ועבור המחיר המוצא (בזמנו 600 דולר) הם טענו שזה פשוט בזבוז של כסף. אפילו מנכ"ל מיקרוסופט בזמנו טען שאף אחד לא ישלם כל כך הרבה כסף על משהו לא טוב שכזה. רוב החברות הללו חיפשו ומצאו את חנות הכובעים הסמוכה, ואכלו מעט מעט כאלה. האייפון, שבהמשך מחירו הורד, הפך להצלחה מסחררת, והפך בזמן קצר לנייד הכי נחשק בעולם.

על אותו משקל, ניצח ביל קלינטון את ג'ורג' בוש האב. על הנייר, ג'ורג' בוש היה מנוסה יותר, עם הרבה יותר תכונות "שמרניות" בכדי להיות נשיא ארה"ב. ביל קלינטון, בראשית שנות ה-90 היה בסך הכל מושל מדינה שיודע לנגן על סקסופון. אבל זה לא היה התכונות, אלא יותר התדמית. לאזרחי ארה"ב היה נמאס מנשיא שמרן, מבוגר, שלא קשוב אל העם. הם חיפשו משהו צעיר יותר ורענן יותר. "זאת הכלכלה, אדיוט" – הייתה הססמא. כלומר, לא משנה לנו כמה אתה מתאים יותר, אתה פשוט לא נשיא שמרגישים טוב איתו. הבחירה שלהם בקלינטון עשתה את האזרחות למשהו יותר חווייתית. כל זה עוד לפני המהפכה שעשה נשיא ארה"ב הנוכחי, ברק אובאמה. אבל הרעיון ברור.

קדימה צריכה להמציא את עצמה מחדש

המגמה בשנים האחרונות היא פחות לרכז את ה-"הכי טוב", אלא יותר לעשות את זה יותר חוויתי למשתמש. האייפון לא היה שיא הטכנולוגיה, אבל הוא העניק למשתמש את חווית השימוש הכי טובה. לברק אובאמה אין הרבה ניסיון כמו שיש לסנטור מקיין, אבל הוא העניק למצביע הפוטניציאלי תקווה, חדשות ופשוט משהו יותר כייפי לגעת בו.

בישראל אין דבר שכזה, בטח שלא במגזר הציבורי. אנחנו נעים בין חדשנות מטורפת בכל תחומי החיים, חוץ מהתחום הפוליטי. יש לנו ערוצים מסחריים עם הפקות הכי מלהיבות ופופולריות, אנחנו נוסעים במכוניות עם מחשב, שומעים מוזיקה בנגנים חכמים, בוחרים סרט בVOD וכו'. אז למה אנחנו לא יכולים לבחור בנציגי ציבור שנהנה מהתפקוד שלהם? מה חסר לנו?

כשאריאל שרון הקים את "קדימה" הייתה תחושה שכזאת. שהנה, סוף כל סוף, תהיה מפלגה שתייצג את רוב העם. מפלגה שאין לה מרכז מושחת, ללא גירעון, עם אידאולוגיה ברורה ועם רשימה אטרקטיבית והכי חשוב, עם מנהיג חזק. אמנם אריאל שרון, ייצג בעברו את ההפך המוחלט מ"חווית משתמש", אבל בערוב ימיו הוא ידע לזהות את הצורך מהעם – וככזה ליישם עבורו פיתרון רלוונטי. לאחר מכן, הפכה קדימה למה שמוכר כיום – כעוד מפלגה עם "פוליטיקאים מושחתים". אם אריאל שרון ידע לשבץ את הרשימה של קדימה עם אנשים ראויים, הוחזרה שיטת הפריימריז בטיעונים דמוקרטיים למנהם – ובשיא התפארת הישראלית, הביאה לשיבוץ של פוליטיקאים מושחתים ומאוסים בראשה (צחי הנגבי, רוחמה אברהם, דליה איציק), ודחיקת כאלה מוכשרים יותר החוצה (פרופ' בן ישראל, חיים אביטל). "מרכז" המפלגה הפך למועצה, המקום השני שוריין לאחד שלא ראוי לו (מופז) בגלל מאבקי כוחות. רק תודות לפחד מביבי הגיעו כל כך הרבה מנדטים במהלך הסברתי מבריק מבית היוצר של פורום החווה. אזרחי ישראל נשארו עם מפלגות מאוסות, הייאוש גובר ופיתרון – אינו באופק.

לאחר שחרור האייפון לשוק, חשבו יצרניות הסלואר השונות שאם הם יוציאו לשוק מכשירים מתקדמים טכנולוגית – הם יצליחו לעצור את ההמצאה של אפל. הם נכשלו. לא משנה איזה דגם הוציאה נוקיה (N97 הכושל), ואיזה חיקוי מכשיר מגע פיתחה סמסונג (מסך מגע חובבני), זה פשוט לא עזר. רק בחודשים האחרונים, הגיעו מתחרים ראויים. למרבה הפלא, עיקר ההשקעה בהם הייתה בממשק המשתמש ובחווית השימוש במכשיר הסלולארי. בדרך של היקש, לא יעזור שינחתו לנו במגזר הפוליטי מנהיגים מוכשרים ו"הכי טובים". רק איחוד של רשימה ושל מפלגה בצורה הסברתית נכונה, שעונה על צרכי העם – רק היא תצליח. כלומר, הניסיון של המנהיגים שלנו – מה שכביכול עושה אותם ל-"הכי מתאימים" – הוא בעצם עיקר הבעיה שלהם. "זה לא הניסיון, אדיוט".

אז מה צריך לעשות? למען הסר ספק ולגילוי נאות, אנוכי חבר מפלגת "קדימה". החברות שלי אינה באה מרצון אדיר, אלא מברירת מחדל. הסתכלות ימינה מראה לי גוש ימין שכל תכליתו היא הישרדות והובלת המדינה לסופה כמדינה יהודית דמוקרטית ("זה הדמוגרפיה, אדיוט!"). מצד שמאל, אני בעיקר רואה קבוצות שמאל סהרוריות, שמתחרות בינהן איזה מפלגה תתמוטט ראשונה, העבודה, או מר"צ. קדימה בהחלט מציעה את המרכז המתון והרציונאלי. זה שלא רואה בפלשתינאים עם שוחר שלום שאפשר לחיות עימו בדו קיום, אבל מבין, שאם לא תהיה להם מדינה משלהם, הם יחמדו את שלנו. זאת מפלגה שמבינה שמדינה יהודית אינה נתונה לאישור שכננו הערביים, אלא מתבטאת בעידוד עליה ובפיתוח אזורים שבשיא הקונצנזוס, כמו הגליל והנגב. לצערי, אותה מפלגה היא עכשיו פיתרון רצוי, אבל בלבול מצוי.

בחג הסוכות האחרון התארחתי בסוכתה של יו"ר התנועה, ח"כ ציפי לבני. המקום המה בחברי כנסת, ראשי רשויות, חברי מועצה, אלופים במיל' ולא מעט עסקנים. כולם שם עמדו בתור ללחוץ את היד של חברת הכנסת. היא נראתה במבט מהצד, דיי סובלת מהמעמד. אמנם לבני הפגינה חמימות רבה, אבל ניכר שמשהו מציק לה. אני חושב שאני יודע מה. בכל רחבי הגינה של משפחת לבני היו הרבה אנשים, אבל הייתה אפס אידאולוגיה. בעידן שבו חברי כנסת צריכים לרדוף אחרי כותרת, והצעת חוק נולדת בכותרת העיתון, מספיק שהייתי צועק – "הסקרים האחרונים הראו שאם קדימה תתמוך בהעברת ים המלח לים התיכון היא תקבל 50 מנדטים" – וכולם היו רצים עם הודעות לתקשורת על תמיכה. נראה לי שזאת הייתה הסיבה להבאת פנים המיואשת על פניה של הגב' לבני. היא הבינה שכדי להיות ראש ממשלה היא חייבת לעבור את העסקנים האלה, היועצים ומבקשי הטובות. אני רק יכול לשבח אותה שהיא שרדה את כל הטריקים המלוכלכים של ש"ס, הגמלאים וביבי.

אז מה לעשות עכשיו?

הפיתרון הוא יצירה מחדש של המפלגה הזאת. במקום פריימריז למשל, שהגוף הבוחר יבחר את המועמדים וראש המפלגה יסדר אותם ברשימה. לתמוך בנושאים שהכי נוגעים לאזרח הישראלים ובגללם הוא ממורמר. טיפול בפשע, עוני, קידום הגליל והנגב, קליטה וכו'. אבל לא רק לתמוך, אלא לקדם ולהביא לראש סדר העדיפות גם אם התקשורת חושבת שזה לא "מוכר". אלטרנטיבה אמיתית לשלטון של ביבי צריכה להיות כזאת שתביא לידי ביטוי את כל מה שהוא לא. ומה זה? במקום הישרדות, מפלגה שחושבת קדימה עשרים שנה, תרתי משמע. לשמחתי, הובלת המהלך של שינוי שיטת הממשל, שהתחיל לא מזמן, היא צעד מבורך. זאת רק דוגמא לאיך לא חושבים על הרווחים המפלגתיים, אלא יוצאים ביוזמה שתהיה חיונית וטובה לכל האזרחים כולם באשר הם.

אם תשכיל קדימה להפוך את עצמה לידידותית למשתמש, ולכזאת שבאמת עונה לצרכים הדחופים של האזרח הישראלי היא תהיה מפלגת השלטון הבאה.

(זה מה שיוצא שלא מצליחים להרדם. תגובות יתקבלו בברכה. גם רפורמה בתחבורה הציבורית בהרצלייה).

אזרחי ישראל,

אתמול, בחרה וועדת פרס נובל, את פרופ' עדה יונת לזוכת פרס נובל לכימיה. בשם כל אזרחי ישראל ברצוני לברך אותה על הישגה המרשים. תשעה ישראלים זכו בפרס נובל עד כה. אין אח ורע להישג זה למדינת בת שישים ושניים שנים. זאת הוכחה נוספת לכוחה האינטלקטואלי של מדינת ישראל ולמשאב היקר ביותר שלה – המשאב האנושי.

לצערי, במהלך שני העשורים האחרונים, ביצעה מדינת ישראל מספר שגיאות בנוגע לאותו משאב יקר. לא השכלנו לשמר אותו, להשקיע בו ולדאוג להמשך צמיחתו. המערכת הפוליטית, שאני שותף לה, ביצעה אינספור טעויות בהקצאת המשאבים שלנו. במקום להשקיע בהשכלה הגבוהה, בחינוך ובאיכות סביבה בזבזנו את כספינו. כל ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים התעסקו במו"מ המדיני ובמשברים שונים. במקום לחשוב קדימה לטווח ארוך ראינו רק לטווח קצר. זאת שגיאה חמורה. בשם ההנהגה הישראלית, הנהגה שיודעת לברך ולהתהדר בהצלחות של טובי בנינו ובנותינו, אני רוצה להתנצל על כך שלא הנהגנו. משבר ההנהגה הוא תוצאה ישירה לכך. תקופת חגי תשרי היא זמן לחשבון נפש. בשבועות האחרונים, יחד עם יועציי הקרובים ביצעתי בעצמי חשבון נפש שכזה. הגיע הזמן לצאת לדרך חדשה. הגיע הזמן לעשות.

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

האתגר הגדול ביותר שלי כראש ממשלה הוא להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית למען הדורות הבאים. אנו, הדור שהקים את המדינה ועיצב את דמותה חייב לעמוד באתגר הזה. אנו חייבים לחשוב מחדש, ולא להתקבע למוסכמות ולנורמות קיימות. הציבור שבחר בנו מביט בנו. הוא מתוסכל, טרוד ועייף. הגיע הזמן שנענה לדרישותיו. הגיע הזמן שנהפוך את ישראל למקום שיותר טוב לחיות בו. הגיע הזמן לרפורמה מקיפה בכל תחומי החיים הפנימיים שלנו.

אחד הצעדים הראשונים הדרושים לכך הוא יציבות שלטונית. אני מודע לתחלויי השיטה הקיימת. שיטה שאינה מאפשרת לי, ראש ממשלה נבחר, למשול ולהוציא החלטות אל הפועל. בעשור האחרון התקיימו חמש מערכות בחירות. אורך חייה של ממשלה עומד בממוצע על לא יותר משנתיים וחצי. משרדי ממשלה לא מספיקים להוציא מדיניות אל הפועל. הדרג הפוליטי נחלש והעוצמה עוברת לדרגים בלתי נבחרים אשר לא רואים תמיד את טובת הציבור בהחלטותיהם. כל החלטה שלי נתונה לביקורת שיפוטית, ואם זאת מאשרת את החלטותיי אז אני נתון לסחטנות פוליטית. במקום להנהיג, ראש ממשלה בישראל צריך להתעסק בעסקנות. זהו מצב שאינו מקובל עלי. הסובלים הישירים לכך הם אזרחי ישראל. נכון, שלא כל שיטה בעולם מתאימה לנו. אך אסור לנו להתקבע למצב הקיים. יש לשבת עד שייצא עשן לבן. עלינו למצוא את הנוסחה הנכונה לנו ומהר.

אני קורא מכאן ליושבת ראש האופוזיציה, הגב' ציפי לבני ולכל שאר המפלגות לתמוך ברפורמה לשינוי שיטת הממשל – עלינו לשבת ולבחור את השיטה הטובה לנו. עלינו לצאת משיקולים צרים ולחשוב גדול. לא לחשוב על הכסא, אלא על עתיד ילדינו אני מתכוון להתחיל מהיום להלחם על כך, גם במחיר פוליטי כבד. עתידה של מדינת ישראל חשוב לי יותר מהכסא עליו אני יושב ומהתואר בו אני נושא.

אתגר נוסף העומד לפתחנו הוא המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. איני זקוק להכרה של אף אחד בעולם לכך שאנו הבית הלאומי של העם היהודי. כך הוצהר במגילת העצמאות וכך היה לאורך כל ההיסטוריה שלנו כעם. עלינו לדעת כיצד להחזיר את הנושא היהודי והציוני אל מרכז הקונצנזוס. הדרך הראשונה לכך היא בעידוד עלייה ובהשבת יורדים לארץ. בריחת המוחות לחוץ לארץ אינה מקובלת עלי. הנחתי השבוע את משרד האוצר להעביר למעלה ממיליארד שקלים למבצע עידוד עליה. אני קובע מכאן, שעד סוף 2010 אנו נביא למדינת ישראל למעלה ממיליון יהודים. אנו ניישב אותם בנגב ובגליל, בחוף ובשפלה. זאת מדינה יהודית.

אין לפלשתינאים מה לחשוש מכך,. כפי שהצהרתי בנאום בר אילן, אני מקבל את הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים. אולם איני צריך את אישור הצד השני או את של ידידתנו הגדולה, ארצות הברית, לפיתוח המדינה שלי. אנו נדע ליצור מציאות כזאת שתתאים לחזון הזה.

בהתאם לכך, הורתי לערוך הערכה מחדש של חלוקת התקציבים במדינה. מדינת ישראל היא הריבון על פי החוק. אזרחי ישראל יקבלו חינוך הכי טוב, ביטחון אישי ברמה גבוהה ומערכת ציבורית יעילה ואפקטיבית. לא עוד בירוקרטיה. לא עוד פחד להסתובב ברחובות. לא עוד אלימות במוסדות החינוך והישגים חינוכיים מבישים. אני מתכוון ליזום חקיקה אשר תבטיח רפורמות בכל תחומי החיים לטווח ארוך ללא קשר למערכת הפוליטית. יחד עם צמצום משרדי הממשלה ומהפכה בשירות הציבורי. אנו מתכוונים להפוך את הממשלה לגוף יעיל, אפקטיבי לטובת כל אזרחי המדינה. נצמצם את הבירוקרטיה ונעשה את הממשל לנגיש יותר לאזרח, כפי שראוי שיהיה בתחילת העשור השני של המאה ה-21. במסגרת תהליך זה, ויחד עם התייעצות של הרשות השופטת והכנסת אני מתכוון להוביל תהליך של חיקוק חוקה לישראל. במקום ללכת בין הטיפות, הגיע הזמן לקבל החלטות. אני מזמין את כל אזרחי ישראל, ללא הבדל גזע, דת ומין לקחת חלק בתהליך ניסוח החוקה. חוקה אשר תבטיח, חופש, שיוויון, ביטחון לכולם. אני קובע כי הבחירות הבאות לכנסת הבאה יהוו משאל עם לאותה חוקה, ואני כולי תקווה שכל המגזרים במדינת ישראל יבינו את חשיבות הרגע ויתנו ממרצם ומכוחם למען הצלחת החוקה.

פניה מיוחדת אני רוצה לעשות לציבור אזרחי המדינה דוברי הערבית. אני מבין שלא קל לחיות במדינה שעל דגלה נמצא מגן דוד, הימנונה הוא "נפש יהודי הומיה" ומגדירה את עצמה קודם כל כ"יהודית". אך דעו לכם. מדינת ישראל הייתה ותהיה המקום הטוב ביותר בו תוכלו לחיות. בעידן של משטרים חשוכים במזרח התיכון, דיכוי זכויות אדם וטרור אסלאמי קיצוני, רק במדינת ישראל תוכלו לחיות ללא פחד לבטא את עצמכם. אני מעריך מאד את המאמץ שאתם עשיתם ועושים למען שיוויון. נכון. לא חסרים גילויי גזענות במדינת ישראל כיום, והאפלייה לעיתים זועקת לשמיים. אך אם נמשיך לריב על מה שהיה קודם, לא יהיה לנו עתיד. אני יודע ששמעתם מילים והבטחות למכביר. מאז ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לא ראיתם תוצאות בשטח. אני מתכוון ללכת בדרכו של רבין. אני מתכוון להסתכל אליכם בגובה העיניים. עתידכם הוא לא בשנאה ובאלימות. עתידכם הוא בהשתלבות בחברה הישראלית. אני קורא לכם לזנוח את הקיצוניים. לא התנועה האסלאמית ולא הרשות הפלשתינאית יעניקו לכם תשתיות, חינוך טוב ופרנסה. עלינו להבין כי כמו כל אזרח במדינה, גם לכם מגיעים זכויות לצד חובות. אני מאמין בהידברות ולא בכפייה, רק תרומה שלכם לעתידכם ולעתיד המדינה תוכל להיות תחילתה של דרך המלך להשתלבות. הנפת דגלי פלשתין וכנסי שנאה אינם הדרך. חשבון הנפש שלי, הוא גם חשבון הנפש של כל הציבור היהודי במדינה. יחד נידע לקבל וגם לתת למען עתיד ילדינו.

המהפכה שאני מתכוון להוביל תקיף את כל תחומי חיינו, שוב ללא הבדל גזע, דת ומין. החל ממציאת אנרגיה ירוקה ומעבר של כל צי המכוניות מדלק מזהם לירוק, החל מתמיכה מסיווית בהשכלה הגבוהה, שיפור תשתיות ועוד. איני מקבל עוד מה שהיה עד כה. אין דבר שהוא אינו אפשרי. זאת רק ההתחלה.

מכאן, אני מבטיח לכם כי פרופ' עדה יונת לא תהיה הזוכה הישראלית האחרונה בפרס נובל. פרסים ומילים טובות הם רק הבונוס על המאמץ הכביר שאנו הולכים לעשות ביחד בשנים הקרובות. אני מבטיח לכם, שעד סוף תקופת כהונתיי אנו נדע לטפל בכל הבעיות הפנימיות של מדינת ישראל. רק כך נוכל לחזק את ישראל. רק שנהיה מאוחדים ובטוחים בעתידנו נוכל לגשת לעולם ולעמוד מולו בצורה נחושה. לא זנחנו את השלום. איננו חפצים עוד במלחמות ובהרג. אך השלום החיצוני מתחיל בשלום בתוך החברה הישראלית. זאת המטרה, ואני מתכוון להוביל את השינוי הכל כך דרוש לכך. רפורמה בכל תחומי חיינו הפנימיים. חוקה, ביטחון, חינוך, איכות סביבה ועוד.

אזרחי ישראל. יש בידינו את ההזדמנות, אולי אחרונה לעשות זאת. במקום להמשיך את הבלבול שאוחז בנו בשנים האחרונות, אפשר כעת לחזור לדרך המלך. לא עוד אלימות, לא עוד אדישות. לא עוד ציניות.

אלוהים יברך את ישראל

God Bless Israel

ليبارك الله اسرائيل

פוליטיקה השוואתית – מדובר באחד הקורסים הזוכים ליותר ויותר סטאוסי קיטור בפייסבוק. יש גם כאלה שעושים איזה משחק עם האותיות ו' שבמילה "השוואתית" ובכך מעלים רמה את הסבל שלהם. בשורה התחתונה, זה, "של מי הדשא ירוק יותר" רק בין מדינות. אני בכל אופן, נמנע מלהגיע לרמות של ציניות לגבי המבחן הזה, כי אחרי הכל, זה רק מבחן. מה שכן, ישנה נקודה אחת נוספת, שלא נלמדה, אבל שאותי היא באופן אישי מרתיחה. אם כבר להשוות, אז בואו נשווה. אני רוצה להשוות בין היחס שישראל מקבלת, לבין היחס שאיראן קיבלה.

אחרי מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה וגם במהלך מבצע "חומת מגן" נטען כי צה"ל ביצע פשעים כנגד האנושות, פשעי מלחמה. המדינה הגיעה להליך בבית המשפט הבינלאומי בהאג, שקבע בחוות דעת שלו, שגדר הביטחון שיש היא לא חוקית. לא צריך ללכת רחוק בכדי להיזכר בתגובות העולמיות, בהפגנות, באנטישמיות שהייתה כנגד המדינה. חייזר שהיה נוחת בכדור הארץ, היה לבטח חושב שאנחנו מקור כל הרוע שבעולם, ושאם נעזור רק לאיזה נשיא נמוך עם זקן לא מגולח לפתח איזו פצצה, הכל יבוא על מקומו בשלום.  More >