הוא לא באמת התכוון לזה. לא באמת הבין, לא באמת ידע. אבל מאז אותן דפיקות בדלת, שבועיים אחרי הבר מצווה שלו, הוא הפך להיות החזק. הוא לא שוכח את מה שהרב אמר לו, שעכשיו, הוא לא סתם קיבל את עול מצוות, אלא שהוא ראש המשפחה, והוא חייב להיות חזק בשביל אמא והאחיות שלו. אמא ישר התפרקה. אמרה שהיא יכולה לחיות בלעדיו. הוא אז מיד דאג לה. דאג שהיא הלכה לישון, כי הוא חשב שהיא לא תקום בבוקר. היה לו גם מוזר. איך בן אדם חי אומר שהוא לא יכול לחיות. אבל כנראה שאמא לא באמת חייה באותה תקופה. לדנה, האחות הקטנה, שרק נולדה לפני בקושי שנה, היה קשה להסביר מה קרה. היא בקושי מלמלה איזו מילה, שיותר קרובה להישמע כמו "אמא". בטח יהיה לה מוזר הוא חושב. לשרה היה אפשר לבשר את מה שקרה. היא גם הבינה לבד. אמרה שאבא כנראה עכשיו בשמיים, ושהוא לא יחזור מהמילואים כמו שהבטיח. הפתיע אותו הקבלה שלה. למרות גילה הצעיר, היא הבינה שזאת באמת הבטחה שאבא כבר לא יכול לקיים. היא גם אמרה שבכלל היא לא אוהבת את הלונה פארק ושזה ממש לא נורא. בבית ספר המנהלת לקחה אותו לשיחה. היא אמרה שכל משפחת העממי מחבקת אותו. גם היא אמרה שהוא צריך להיות חזק. גם המחנכת אמרה אותו דבר. הוא זוכר עד כמה הוא היה חזק שקרא בעצמו את הקדיש מעל הקבר הטרי. מוזר. אבא תמיד היה גדול והוא תמיד היה קטן. וגם שהוא יותר גבוה מאבא זה תמיד שאבא עשה לו אווירון. הוא עשה לו אווירון כל כך גבוה שאמא תמיד הייתה נלחצת וצועקת שיוריד את הילד שלא ייפול לא בטעות. הוא מספיק חזק עכשיו כדי להבין שזה דווקא האבא שנפל לו, והוא הילד נשאר.

כהתגייס אמרו לו שהוא צריך להיות חזק. היה מוזר לו. לשמוע כמה חזק הוא צריך להיות. מהיום הראשון, שהגיע מפקד החיל המהולל לברך אותם לרגל גיוסם, הוא אמר להם, שהם, כן הם, צריכים להיות חזקים. חזקים בשביל המשפחה והמדינה שלהם. שאין מקום לבכיינים ביחידה. הוא היה רגוע. אמר לעצמו. אני חזק כבר 5 שנים. אני אמשיך להיות חזק. עכשיו אני גם חזק לא רק למשפחה שלי, אלא לכל עם ישראל.הוא שמח שהוא חזק. הוא היה בטוח שאבא שלו גאה בו עכשיו, שהוא עוד יותר חזק. הוא היה חזק באימונים, במסעות, בפעילויות המבצעיות. הוא גם היה חזק ששמעו את הפיצוץ ומיד רצו לחוליה האחורית. הוא ראה שם את יוסי, החבר הכי טוב שלו, יוסי צעק שהוא פצוע ושכואבת לו הרגל. More >