Posts tagged אדישות

שלום רב,

אני מודה שאני מלא הערכה. לפתוח את הטלויזיה ולראות מאות רכבים דו גלגליים חוסמים את איילון, אזרחים יוצאים לרחובות, משטרה מבולבלת – כל אלה ראוים לציון. אני מלא כבוד גם לפעילות של מתנגדי החוק הביומטרי. כנסים, גיוס התקשורת, אקדמיה, עצומות ובלוגים, לחץ ציבורי אשר הניב התקפלות של הממשלה והחלפת דעה של רוב חברי הכנסת. בשני המקרים מדובר במאבקים ראויים, אשר נראים שנושאים פרי. ראשית אם כך, כל הכבוד על המעורבות האזרחית שלכם וכל הכבוד גם על ההצלחה.

מדינת ישראל בימים אלו מלאת אתגרים. מבחינה חיצונית אנו מוקפים במאות אלפי טילים שמכסים את כל שטח ישראל. איראן מפתחת נשק גרעיני ומבחינה דמוגרפית עתידה היהודי של המדינה הוא לוט בערפל. מבחינה פנימית המצב אינו פשוט גם כן. פערים חברתיים רבים, מדינות הגירה לא מוסדרת, פשע, מקרי שחיתות ובעיקר מערכת שלטונית לא יציבה וחסרת אמון ציבורי. אם פעם ידענו שממשלה לא טובה אפשר להחליף בבחירות, אז כיום גם האמון בדמוקרטיה הישראלית וביכולתה למשול ולשנות את חיינו לטובה נמצא בירידה תלולה. או במשל, מה יעזור לראובן זה שהוא לא מסיים את החודש, עושה מילואים ושהינו אזרח צועק על מכשיר הטלויזיה שלו אם הפתק שהוא שם בקלפי חסר חשיבות יום אחרי הקמת הקואליציה.

כעת, יושב לו ראובן, האזרח הישראלי הממוצע, "האדם הסביר" בלשון משפטית, ושואל את עצמו מה לעשות? עיקר דאגתו היא כמובן למשפחתו הקרובה, ועל כן הוא יעשה הכל כדי שהוא יצליח לשמור עליהם. אותו "הוא יצליח" היא עוד סימפטום של חוסר היציבות הזה. מדאגה קולקטיבית לכלל אזרחי המדינה הפכנו לאידיווידואליסטים. בעידן שהמדינה משתינה עלינו, אנו דואגים רק לעצמנו, לכיס שלנו ולשמפחה שלנו. מסביב לכל התא הפרטי שלנו אנו מבצרים חומת אדישות גבוהה ואיתנה. ככה זה שלא מעניין מה קורה שם בכנסת, או מה מצב הפשע בדימונה ועד כמה האזרחים הישראלים בטייבה מפתחים שאיפות לאומיות פלשתינאיות. ראובן יושב בבית ולא ממש אכפת לו. אכפת לו רק כאשר זרועות תמנון "הייאוש" הישראלי פולשות לו מעבר לחומת האדישות וצורבות אותו במקום הכי רגיש, הכיס או הפרטיות.

חברי, כנראה שעליתם על זה. אתם, או הקופירייטרים ששכרתם. כי הרי מה יותר מעורר וצהוב מעושק של ציבור שגם ככה מקופח או חדירה עזה לפרטיות. רק בזכות זה הצלחתם להביס את האדישות של ראובן. לא חלילה כי מדובר בפגיעה בערכי מדינת ישראל, אלא פשוט כי הממשלה הזדונית הזאת שמה רגל לראובן במרוצו הפרטי להצלחה. ואוי באבוי ממי שינסה לעצור מראובן להיות הכי טוב, הכי עשיר והכי בריא במדינה הזאת.

אז אתם, אנשי אקדמיה ובועת תל אביב שהפרטיות שלכם חשובה לכם יותר מאשר עתיד המדינה ואופייה עשיתם רעש כדי שחוק מסוים לא יעבור. וגם אתם, סטודנטים (שמפגינים רק אם מעלים את השכר לימוד) וצעירים בעיקר בעשור השלישי לחייהם לא עושים שום דבר אלא אם כן זה נוגע לכם בכיס. כל הכבוד לכם על הצלחתכם. אני מסתכל עליכם ועל ראובן ובעיקר מקנא. אני רואה את המדינה שלי במדרון חלקלק, ללא עצירה. חומת האדישות נעשית גבוהה יותר ויותר. עצם העובדה כי הצלחתם להוציא לרחובות ולהשפיע על הנעשה בכנסת, מראה כי אמנם יש תקווה כלשהי, אבל היא בעיקר הולכת ומצטמצמת לענייניו הפרטיים של ראובן. במצב האידאלי אגב, היה קשר כלשהו בינכם והוא הרצון של האקדמיה והצעירים להפוך את המקום הזה לטוב יותר לרווחת כולם. בפועל, במקרה, פגעו באותו זמן באינטרסים פרטיים שלכם. רק ככה התעוררתכם.

חבל לי שילדי העובדים הזרים הם לא התלוש ביטוח שלכם ושהפערים החברתיים הם לא התווי פנים שלכם. חבל לי גם שלא מעניין אתכם לאן כל המדינה הזאת הולכת כגוף אחד, אלא שבעיקר אכפת לכם רק מעצמכם, מהכסף שלכם והעונג של לראות האח הגדול 2. חבל לי שאתם ישנים בזמן שהמדינה סובלת. תתעוררו. זה הזמן להתעורר למען כולנו, ובעיקר למען עתידנו.