מותה של המפגינה נדהפוליטיקה השוואתית – מדובר באחד הקורסים הזוכים ליותר ויותר סטאוסי קיטור בפייסבוק. יש גם כאלה שעושים איזה משחק עם האותיות ו' שבמילה "השוואתית" ובכך מעלים רמה את הסבל שלהם. בשורה התחתונה, זה, "של מי הדשא ירוק יותר" רק בין מדינות. אני בכל אופן, נמנע מלהגיע לרמות של ציניות לגבי המבחן הזה, כי אחרי הכל, זה רק מבחן. מה שכן, ישנה נקודה אחת נוספת, שלא נלמדה, אבל שאותי היא באופן אישי מרתיחה. אם כבר להשוות, אז בואו נשווה. אני רוצה להשוות בין היחס שישראל מקבלת, לבין היחס שאיראן קיבלה.

אחרי מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה וגם במהלך מבצע "חומת מגן" נטען כי צה"ל ביצע פשעים כנגד האנושות, פשעי מלחמה. המדינה הגיעה להליך בבית המשפט הבינלאומי בהאג, שקבע בחוות דעת שלו, שגדר הביטחון שיש היא לא חוקית. לא צריך ללכת רחוק בכדי להיזכר בתגובות העולמיות, בהפגנות, באנטישמיות שהייתה כנגד המדינה. חייזר שהיה נוחת בכדור הארץ, היה לבטח חושב שאנחנו מקור כל הרוע שבעולם, ושאם נעזור רק לאיזה נשיא נמוך עם זקן לא מגולח לפתח איזו פצצה, הכל יבוא על מקומו בשלום. 

בשבועות האחרונים, לעומת זאת, דיכא המשטר החומייניסטי באיראן. מה זה דיכא? תחת ההגדרה לדכא יש תמונה של מה שקרה שם (ליד התמונה של מייקל ג'קסון). צלפים שיורים כדורים חיים במפגינים, מליציות אזרחיות שמרביצות לאזרחים, ביזה של אוניברסיטאות, מעצרים ומה לא. רק שכן, העולם שותק. איפה הרטוריקה של אובאמה? איפה החלום שכולם שווים? איפה ההבטחה לשמירה על חופש הביטוי וזכויות אדם? איפה קולה של אירופה, זאת שיצאה בהפגנות המוניות נגד ישראל (כולל החזקת שלטים עם תמונה של נסראללה)? האם כאן לא ראוי לכל הפחות גינוי? האם היה שווה לתת למנהיג שם לדבר בוועידת ג'נבה לזכויות אדם, כאשר עכשיו הוא רומס אותם ביד חזקה? איפה האו"ם? איפה המינוי המיוחד לוועדת חקירה? ואם כבר, אז כבר. איפה חברי הכנסת הערביים שיודעים לכנות את הצבא שמגן עליהם "נאצים" ועכשיו הם ממלאים את פיהם מים…
זאת פוליטיקה השוואתית אמיתית, או לכל היותר, זאת פוליטיקה עולמית מבישה.

ואנחנו? אנחנו עסוקים בחיים של עצמנו, מה כבר אפשר לעשות?