אובאמה טוב לישראל – שתי נקודות קצרות

1. אחרי שפסטיבל הנאום של אובאמה נרגע קצת, ואחרי שהבנו כולנו שהגיע לשכונה בחור חדש, נשאלת השאלה מה עכשיו? אני בטוח שאת השאלה הזאת שאל גם ראש הממשלה, נתניהו, כשהוא יושב במשרדו וצופה בנאום. בפעם הראשונה זה שנים רבות, כך התברר, לא ידעה ירושלים את תוכן נאומו של נשיא ארצות הברית, ואחרי שני נשיאיים ידידותיים למשתמש הישראלי, הגיע אחד, שבפעם הראשונה לא מפחד מכניסה לעימות עם ישראל ועם הלובי היהודי בארצות הברית. מאז הסכמי אוסלו, נראה שבמקום פיתרון מדיני הכולל שלום עם שכונתינו הערביות, המצב רק מדרדר ואנו מקבלים שכול, חטופים, רקטות וכו'. אם נבחן לרגע את הגישה שנקטו הנשיאים, קלינטון וגם בוש, ונעשה השוואה לזאת של אובאמה אולי נמצא את הקאץ' שהם פספסו ואת מה שהוא (אובאמה) רואה בצורה יותר אובייקטיבית. על מה אני מדבר? זריקת סיסמא לאוויר כמו שתי מדינות לשני עמים, מבלי להביא בצורה מאוזנת את האינטרסים ואת הנרטיב של כל עם, לעולם לא תביא להקמת שתי מדינות. אם לא נבין איך במו ידינו יצרנו עם פלשתיני, ואם לא נבין שבמודע או לא במודע גרמנו לאותו עם דה פקטו סבל רב, ואם נמשיך לא להבין את הרגישות של נושא הפליטים ואת העקרונות האסלאמיים, לעולם לא נוכל להגיע לעמק השווה עם אותו צד. גם הם, הפלשתינים אינם חפים מפשע. התעקשותם ואיתם התעקשות מדינות ערב לא להכיר במדינת ישראל, ולתבוע וויתורים טריטוריאליים תמורת שלום "קר" – רק גרמו לחוסר ביטחון בחברה הישראלית לגבי כדאיותו של שלום שכזה. עם קרקע כזאת, שלא יתפלא מר טיבי או מר אבו מאזן, שמפלגת "ישראל ביתנו" זוכה ב-15 מנדטים. העם הישראלי לא יכול להגיע לעמק השווה כאשר יש מולו הכחשת שואה, איום בנשק גרעיני וערעור זהות המדינה כמדינה יהודית, תוסיפו לזה רקטות, טרור ושנאה מושרשת בנוער הפלשתיני, ותבינו איך הפכנו לחברה "לאומית" ולא "יונית".
לפינה הזאת מגיע אובאמה. החתירה המרשימה שלו לאובייקטיביות, הדרישה שלו מכל צד – ראשית, להבין, את הצד השני, מביאה את האזור לעמדת פתיחה טובה יותר ביחס להשגת שלום. אין ספק, שדרישה כנה מהעם הפלשתיני, לנטוש את ההסתה במערכת החינוך ובמערכת הדת, לנטוש את הפרות זכויות האדם כנגד נשים והומוסקסאוליים, לנטוש את דרך הטרור המקדשת את המוות, ולדבוק בערכים הטהורים של האסלאם והנצרות (וכן, יש כאלה לא מעט), היא זאת שתביא את הצד ההוא לקרקע טובה יותר לניהול שיחות. על אותו משקל, דרישה כנה ממדינת ישראל – הכוללת הפסק בנייה לא חוקית בשטחים, סיוע הומוניטרי לפלשתינים באשר הם (גם אם הם חיים תחת שלטון רדיקאלי ברצועה), הורדת מחסומים ומלחמה בגזענות בחברה הישראלית – היא תביא את ישראל לאותה קרקע שתאפשר השלמת תהליך מדיני עד סופו.
אני בטוח שאובאמה אינו משלה את עצמו. מדובר בתהליך ארוך מאד. את הנזקים שנגרמו קשה לתקן, את החשש והחשדנות קשה להפיג. אבל לדעתי, רק נשיא אמריקני שיוכל לתבוע משני הצדדים – בצורה שווה – הגעה לאותה קרקע משותפת, רק הוא יוכל להביא שינוי לאזור הזה. אובאמה טוב לישראל.

2. זאת שעת מבחן לנתניהו. או שיחליט שדעתו האידאולוגית היא נגד שתי מדינות לשני עמים – יצהיר על כך ויפעל על פיה, או שיגיד שהוא תומך ביוזמה. על מדינת ישראל אסור להישאר אחורה ברוח החדשה שהגיעה השבוע למזרח התיכון. אידואולוגיה היא לא מילה גסה. מציאות פוליטית מורכבת היא אינה תירוץ לאי נקיטת עמדה ולפעול על פיה. על כתפיו של נתניהו נמצא העתיד של כולנו, אם כבר, עדיף חוטובוליזם מוצהר משתיקה רועמת.