דברים שאני מקטר עליהם בחדשות

האייפון שינה את עולם הסלולאר בגלל "חווית המשתמש" שלו. הגיע הזמן שתהיה מפלגה בישראל שתעשה אותו דבר לפוליטיקה המקומית.

בשנת 2007 יצאה חברת אפל עם האייפון. הרבה גבות הורמו למראה מהכשיר המוזר הזה. חברות מתחרות הרימו גבה. הם טענו שהמכשיר לא מתקדם טכנולוגית. הוא לא תומך בדור שלישי, הקליטה שלו לא משהו, ועבור המחיר המוצא (בזמנו 600 דולר) הם טענו שזה פשוט בזבוז של כסף. אפילו מנכ"ל מיקרוסופט בזמנו טען שאף אחד לא ישלם כל כך הרבה כסף על משהו לא טוב שכזה. רוב החברות הללו חיפשו ומצאו את חנות הכובעים הסמוכה, ואכלו מעט מעט כאלה. האייפון, שבהמשך מחירו הורד, הפך להצלחה מסחררת, והפך בזמן קצר לנייד הכי נחשק בעולם.

על אותו משקל, ניצח ביל קלינטון את ג'ורג' בוש האב. על הנייר, ג'ורג' בוש היה מנוסה יותר, עם הרבה יותר תכונות "שמרניות" בכדי להיות נשיא ארה"ב. ביל קלינטון, בראשית שנות ה-90 היה בסך הכל מושל מדינה שיודע לנגן על סקסופון. אבל זה לא היה התכונות, אלא יותר התדמית. לאזרחי ארה"ב היה נמאס מנשיא שמרן, מבוגר, שלא קשוב אל העם. הם חיפשו משהו צעיר יותר ורענן יותר. "זאת הכלכלה, אדיוט" – הייתה הססמא. כלומר, לא משנה לנו כמה אתה מתאים יותר, אתה פשוט לא נשיא שמרגישים טוב איתו. הבחירה שלהם בקלינטון עשתה את האזרחות למשהו יותר חווייתית. כל זה עוד לפני המהפכה שעשה נשיא ארה"ב הנוכחי, ברק אובאמה. אבל הרעיון ברור.

קדימה צריכה להמציא את עצמה מחדש

המגמה בשנים האחרונות היא פחות לרכז את ה-"הכי טוב", אלא יותר לעשות את זה יותר חוויתי למשתמש. האייפון לא היה שיא הטכנולוגיה, אבל הוא העניק למשתמש את חווית השימוש הכי טובה. לברק אובאמה אין הרבה ניסיון כמו שיש לסנטור מקיין, אבל הוא העניק למצביע הפוטניציאלי תקווה, חדשות ופשוט משהו יותר כייפי לגעת בו.

בישראל אין דבר שכזה, בטח שלא במגזר הציבורי. אנחנו נעים בין חדשנות מטורפת בכל תחומי החיים, חוץ מהתחום הפוליטי. יש לנו ערוצים מסחריים עם הפקות הכי מלהיבות ופופולריות, אנחנו נוסעים במכוניות עם מחשב, שומעים מוזיקה בנגנים חכמים, בוחרים סרט בVOD וכו'. אז למה אנחנו לא יכולים לבחור בנציגי ציבור שנהנה מהתפקוד שלהם? מה חסר לנו?

כשאריאל שרון הקים את "קדימה" הייתה תחושה שכזאת. שהנה, סוף כל סוף, תהיה מפלגה שתייצג את רוב העם. מפלגה שאין לה מרכז מושחת, ללא גירעון, עם אידאולוגיה ברורה ועם רשימה אטרקטיבית והכי חשוב, עם מנהיג חזק. אמנם אריאל שרון, ייצג בעברו את ההפך המוחלט מ"חווית משתמש", אבל בערוב ימיו הוא ידע לזהות את הצורך מהעם – וככזה ליישם עבורו פיתרון רלוונטי. לאחר מכן, הפכה קדימה למה שמוכר כיום – כעוד מפלגה עם "פוליטיקאים מושחתים". אם אריאל שרון ידע לשבץ את הרשימה של קדימה עם אנשים ראויים, הוחזרה שיטת הפריימריז בטיעונים דמוקרטיים למנהם – ובשיא התפארת הישראלית, הביאה לשיבוץ של פוליטיקאים מושחתים ומאוסים בראשה (צחי הנגבי, רוחמה אברהם, דליה איציק), ודחיקת כאלה מוכשרים יותר החוצה (פרופ' בן ישראל, חיים אביטל). "מרכז" המפלגה הפך למועצה, המקום השני שוריין לאחד שלא ראוי לו (מופז) בגלל מאבקי כוחות. רק תודות לפחד מביבי הגיעו כל כך הרבה מנדטים במהלך הסברתי מבריק מבית היוצר של פורום החווה. אזרחי ישראל נשארו עם מפלגות מאוסות, הייאוש גובר ופיתרון – אינו באופק.

לאחר שחרור האייפון לשוק, חשבו יצרניות הסלואר השונות שאם הם יוציאו לשוק מכשירים מתקדמים טכנולוגית – הם יצליחו לעצור את ההמצאה של אפל. הם נכשלו. לא משנה איזה דגם הוציאה נוקיה (N97 הכושל), ואיזה חיקוי מכשיר מגע פיתחה סמסונג (מסך מגע חובבני), זה פשוט לא עזר. רק בחודשים האחרונים, הגיעו מתחרים ראויים. למרבה הפלא, עיקר ההשקעה בהם הייתה בממשק המשתמש ובחווית השימוש במכשיר הסלולארי. בדרך של היקש, לא יעזור שינחתו לנו במגזר הפוליטי מנהיגים מוכשרים ו"הכי טובים". רק איחוד של רשימה ושל מפלגה בצורה הסברתית נכונה, שעונה על צרכי העם – רק היא תצליח. כלומר, הניסיון של המנהיגים שלנו – מה שכביכול עושה אותם ל-"הכי מתאימים" – הוא בעצם עיקר הבעיה שלהם. "זה לא הניסיון, אדיוט".

אז מה צריך לעשות? למען הסר ספק ולגילוי נאות, אנוכי חבר מפלגת "קדימה". החברות שלי אינה באה מרצון אדיר, אלא מברירת מחדל. הסתכלות ימינה מראה לי גוש ימין שכל תכליתו היא הישרדות והובלת המדינה לסופה כמדינה יהודית דמוקרטית ("זה הדמוגרפיה, אדיוט!"). מצד שמאל, אני בעיקר רואה קבוצות שמאל סהרוריות, שמתחרות בינהן איזה מפלגה תתמוטט ראשונה, העבודה, או מר"צ. קדימה בהחלט מציעה את המרכז המתון והרציונאלי. זה שלא רואה בפלשתינאים עם שוחר שלום שאפשר לחיות עימו בדו קיום, אבל מבין, שאם לא תהיה להם מדינה משלהם, הם יחמדו את שלנו. זאת מפלגה שמבינה שמדינה יהודית אינה נתונה לאישור שכננו הערביים, אלא מתבטאת בעידוד עליה ובפיתוח אזורים שבשיא הקונצנזוס, כמו הגליל והנגב. לצערי, אותה מפלגה היא עכשיו פיתרון רצוי, אבל בלבול מצוי.

בחג הסוכות האחרון התארחתי בסוכתה של יו"ר התנועה, ח"כ ציפי לבני. המקום המה בחברי כנסת, ראשי רשויות, חברי מועצה, אלופים במיל' ולא מעט עסקנים. כולם שם עמדו בתור ללחוץ את היד של חברת הכנסת. היא נראתה במבט מהצד, דיי סובלת מהמעמד. אמנם לבני הפגינה חמימות רבה, אבל ניכר שמשהו מציק לה. אני חושב שאני יודע מה. בכל רחבי הגינה של משפחת לבני היו הרבה אנשים, אבל הייתה אפס אידאולוגיה. בעידן שבו חברי כנסת צריכים לרדוף אחרי כותרת, והצעת חוק נולדת בכותרת העיתון, מספיק שהייתי צועק – "הסקרים האחרונים הראו שאם קדימה תתמוך בהעברת ים המלח לים התיכון היא תקבל 50 מנדטים" – וכולם היו רצים עם הודעות לתקשורת על תמיכה. נראה לי שזאת הייתה הסיבה להבאת פנים המיואשת על פניה של הגב' לבני. היא הבינה שכדי להיות ראש ממשלה היא חייבת לעבור את העסקנים האלה, היועצים ומבקשי הטובות. אני רק יכול לשבח אותה שהיא שרדה את כל הטריקים המלוכלכים של ש"ס, הגמלאים וביבי.

אז מה לעשות עכשיו?

הפיתרון הוא יצירה מחדש של המפלגה הזאת. במקום פריימריז למשל, שהגוף הבוחר יבחר את המועמדים וראש המפלגה יסדר אותם ברשימה. לתמוך בנושאים שהכי נוגעים לאזרח הישראלים ובגללם הוא ממורמר. טיפול בפשע, עוני, קידום הגליל והנגב, קליטה וכו'. אבל לא רק לתמוך, אלא לקדם ולהביא לראש סדר העדיפות גם אם התקשורת חושבת שזה לא "מוכר". אלטרנטיבה אמיתית לשלטון של ביבי צריכה להיות כזאת שתביא לידי ביטוי את כל מה שהוא לא. ומה זה? במקום הישרדות, מפלגה שחושבת קדימה עשרים שנה, תרתי משמע. לשמחתי, הובלת המהלך של שינוי שיטת הממשל, שהתחיל לא מזמן, היא צעד מבורך. זאת רק דוגמא לאיך לא חושבים על הרווחים המפלגתיים, אלא יוצאים ביוזמה שתהיה חיונית וטובה לכל האזרחים כולם באשר הם.

אם תשכיל קדימה להפוך את עצמה לידידותית למשתמש, ולכזאת שבאמת עונה לצרכים הדחופים של האזרח הישראלי היא תהיה מפלגת השלטון הבאה.

(זה מה שיוצא שלא מצליחים להרדם. תגובות יתקבלו בברכה. גם רפורמה בתחבורה הציבורית בהרצלייה).

אזרחי ישראל,

אתמול, בחרה וועדת פרס נובל, את פרופ' עדה יונת לזוכת פרס נובל לכימיה. בשם כל אזרחי ישראל ברצוני לברך אותה על הישגה המרשים. תשעה ישראלים זכו בפרס נובל עד כה. אין אח ורע להישג זה למדינת בת שישים ושניים שנים. זאת הוכחה נוספת לכוחה האינטלקטואלי של מדינת ישראל ולמשאב היקר ביותר שלה – המשאב האנושי.

לצערי, במהלך שני העשורים האחרונים, ביצעה מדינת ישראל מספר שגיאות בנוגע לאותו משאב יקר. לא השכלנו לשמר אותו, להשקיע בו ולדאוג להמשך צמיחתו. המערכת הפוליטית, שאני שותף לה, ביצעה אינספור טעויות בהקצאת המשאבים שלנו. במקום להשקיע בהשכלה הגבוהה, בחינוך ובאיכות סביבה בזבזנו את כספינו. כל ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים התעסקו במו"מ המדיני ובמשברים שונים. במקום לחשוב קדימה לטווח ארוך ראינו רק לטווח קצר. זאת שגיאה חמורה. בשם ההנהגה הישראלית, הנהגה שיודעת לברך ולהתהדר בהצלחות של טובי בנינו ובנותינו, אני רוצה להתנצל על כך שלא הנהגנו. משבר ההנהגה הוא תוצאה ישירה לכך. תקופת חגי תשרי היא זמן לחשבון נפש. בשבועות האחרונים, יחד עם יועציי הקרובים ביצעתי בעצמי חשבון נפש שכזה. הגיע הזמן לצאת לדרך חדשה. הגיע הזמן לעשות.

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

האתגר הגדול ביותר שלי כראש ממשלה הוא להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית למען הדורות הבאים. אנו, הדור שהקים את המדינה ועיצב את דמותה חייב לעמוד באתגר הזה. אנו חייבים לחשוב מחדש, ולא להתקבע למוסכמות ולנורמות קיימות. הציבור שבחר בנו מביט בנו. הוא מתוסכל, טרוד ועייף. הגיע הזמן שנענה לדרישותיו. הגיע הזמן שנהפוך את ישראל למקום שיותר טוב לחיות בו. הגיע הזמן לרפורמה מקיפה בכל תחומי החיים הפנימיים שלנו.

אחד הצעדים הראשונים הדרושים לכך הוא יציבות שלטונית. אני מודע לתחלויי השיטה הקיימת. שיטה שאינה מאפשרת לי, ראש ממשלה נבחר, למשול ולהוציא החלטות אל הפועל. בעשור האחרון התקיימו חמש מערכות בחירות. אורך חייה של ממשלה עומד בממוצע על לא יותר משנתיים וחצי. משרדי ממשלה לא מספיקים להוציא מדיניות אל הפועל. הדרג הפוליטי נחלש והעוצמה עוברת לדרגים בלתי נבחרים אשר לא רואים תמיד את טובת הציבור בהחלטותיהם. כל החלטה שלי נתונה לביקורת שיפוטית, ואם זאת מאשרת את החלטותיי אז אני נתון לסחטנות פוליטית. במקום להנהיג, ראש ממשלה בישראל צריך להתעסק בעסקנות. זהו מצב שאינו מקובל עלי. הסובלים הישירים לכך הם אזרחי ישראל. נכון, שלא כל שיטה בעולם מתאימה לנו. אך אסור לנו להתקבע למצב הקיים. יש לשבת עד שייצא עשן לבן. עלינו למצוא את הנוסחה הנכונה לנו ומהר.

אני קורא מכאן ליושבת ראש האופוזיציה, הגב' ציפי לבני ולכל שאר המפלגות לתמוך ברפורמה לשינוי שיטת הממשל – עלינו לשבת ולבחור את השיטה הטובה לנו. עלינו לצאת משיקולים צרים ולחשוב גדול. לא לחשוב על הכסא, אלא על עתיד ילדינו אני מתכוון להתחיל מהיום להלחם על כך, גם במחיר פוליטי כבד. עתידה של מדינת ישראל חשוב לי יותר מהכסא עליו אני יושב ומהתואר בו אני נושא.

אתגר נוסף העומד לפתחנו הוא המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. איני זקוק להכרה של אף אחד בעולם לכך שאנו הבית הלאומי של העם היהודי. כך הוצהר במגילת העצמאות וכך היה לאורך כל ההיסטוריה שלנו כעם. עלינו לדעת כיצד להחזיר את הנושא היהודי והציוני אל מרכז הקונצנזוס. הדרך הראשונה לכך היא בעידוד עלייה ובהשבת יורדים לארץ. בריחת המוחות לחוץ לארץ אינה מקובלת עלי. הנחתי השבוע את משרד האוצר להעביר למעלה ממיליארד שקלים למבצע עידוד עליה. אני קובע מכאן, שעד סוף 2010 אנו נביא למדינת ישראל למעלה ממיליון יהודים. אנו ניישב אותם בנגב ובגליל, בחוף ובשפלה. זאת מדינה יהודית.

אין לפלשתינאים מה לחשוש מכך,. כפי שהצהרתי בנאום בר אילן, אני מקבל את הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים. אולם איני צריך את אישור הצד השני או את של ידידתנו הגדולה, ארצות הברית, לפיתוח המדינה שלי. אנו נדע ליצור מציאות כזאת שתתאים לחזון הזה.

בהתאם לכך, הורתי לערוך הערכה מחדש של חלוקת התקציבים במדינה. מדינת ישראל היא הריבון על פי החוק. אזרחי ישראל יקבלו חינוך הכי טוב, ביטחון אישי ברמה גבוהה ומערכת ציבורית יעילה ואפקטיבית. לא עוד בירוקרטיה. לא עוד פחד להסתובב ברחובות. לא עוד אלימות במוסדות החינוך והישגים חינוכיים מבישים. אני מתכוון ליזום חקיקה אשר תבטיח רפורמות בכל תחומי החיים לטווח ארוך ללא קשר למערכת הפוליטית. יחד עם צמצום משרדי הממשלה ומהפכה בשירות הציבורי. אנו מתכוונים להפוך את הממשלה לגוף יעיל, אפקטיבי לטובת כל אזרחי המדינה. נצמצם את הבירוקרטיה ונעשה את הממשל לנגיש יותר לאזרח, כפי שראוי שיהיה בתחילת העשור השני של המאה ה-21. במסגרת תהליך זה, ויחד עם התייעצות של הרשות השופטת והכנסת אני מתכוון להוביל תהליך של חיקוק חוקה לישראל. במקום ללכת בין הטיפות, הגיע הזמן לקבל החלטות. אני מזמין את כל אזרחי ישראל, ללא הבדל גזע, דת ומין לקחת חלק בתהליך ניסוח החוקה. חוקה אשר תבטיח, חופש, שיוויון, ביטחון לכולם. אני קובע כי הבחירות הבאות לכנסת הבאה יהוו משאל עם לאותה חוקה, ואני כולי תקווה שכל המגזרים במדינת ישראל יבינו את חשיבות הרגע ויתנו ממרצם ומכוחם למען הצלחת החוקה.

פניה מיוחדת אני רוצה לעשות לציבור אזרחי המדינה דוברי הערבית. אני מבין שלא קל לחיות במדינה שעל דגלה נמצא מגן דוד, הימנונה הוא "נפש יהודי הומיה" ומגדירה את עצמה קודם כל כ"יהודית". אך דעו לכם. מדינת ישראל הייתה ותהיה המקום הטוב ביותר בו תוכלו לחיות. בעידן של משטרים חשוכים במזרח התיכון, דיכוי זכויות אדם וטרור אסלאמי קיצוני, רק במדינת ישראל תוכלו לחיות ללא פחד לבטא את עצמכם. אני מעריך מאד את המאמץ שאתם עשיתם ועושים למען שיוויון. נכון. לא חסרים גילויי גזענות במדינת ישראל כיום, והאפלייה לעיתים זועקת לשמיים. אך אם נמשיך לריב על מה שהיה קודם, לא יהיה לנו עתיד. אני יודע ששמעתם מילים והבטחות למכביר. מאז ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לא ראיתם תוצאות בשטח. אני מתכוון ללכת בדרכו של רבין. אני מתכוון להסתכל אליכם בגובה העיניים. עתידכם הוא לא בשנאה ובאלימות. עתידכם הוא בהשתלבות בחברה הישראלית. אני קורא לכם לזנוח את הקיצוניים. לא התנועה האסלאמית ולא הרשות הפלשתינאית יעניקו לכם תשתיות, חינוך טוב ופרנסה. עלינו להבין כי כמו כל אזרח במדינה, גם לכם מגיעים זכויות לצד חובות. אני מאמין בהידברות ולא בכפייה, רק תרומה שלכם לעתידכם ולעתיד המדינה תוכל להיות תחילתה של דרך המלך להשתלבות. הנפת דגלי פלשתין וכנסי שנאה אינם הדרך. חשבון הנפש שלי, הוא גם חשבון הנפש של כל הציבור היהודי במדינה. יחד נידע לקבל וגם לתת למען עתיד ילדינו.

המהפכה שאני מתכוון להוביל תקיף את כל תחומי חיינו, שוב ללא הבדל גזע, דת ומין. החל ממציאת אנרגיה ירוקה ומעבר של כל צי המכוניות מדלק מזהם לירוק, החל מתמיכה מסיווית בהשכלה הגבוהה, שיפור תשתיות ועוד. איני מקבל עוד מה שהיה עד כה. אין דבר שהוא אינו אפשרי. זאת רק ההתחלה.

מכאן, אני מבטיח לכם כי פרופ' עדה יונת לא תהיה הזוכה הישראלית האחרונה בפרס נובל. פרסים ומילים טובות הם רק הבונוס על המאמץ הכביר שאנו הולכים לעשות ביחד בשנים הקרובות. אני מבטיח לכם, שעד סוף תקופת כהונתיי אנו נדע לטפל בכל הבעיות הפנימיות של מדינת ישראל. רק כך נוכל לחזק את ישראל. רק שנהיה מאוחדים ובטוחים בעתידנו נוכל לגשת לעולם ולעמוד מולו בצורה נחושה. לא זנחנו את השלום. איננו חפצים עוד במלחמות ובהרג. אך השלום החיצוני מתחיל בשלום בתוך החברה הישראלית. זאת המטרה, ואני מתכוון להוביל את השינוי הכל כך דרוש לכך. רפורמה בכל תחומי חיינו הפנימיים. חוקה, ביטחון, חינוך, איכות סביבה ועוד.

אזרחי ישראל. יש בידינו את ההזדמנות, אולי אחרונה לעשות זאת. במקום להמשיך את הבלבול שאוחז בנו בשנים האחרונות, אפשר כעת לחזור לדרך המלך. לא עוד אלימות, לא עוד אדישות. לא עוד ציניות.

אלוהים יברך את ישראל

God Bless Israel

ليبارك الله اسرائيل

בימים האחרונים אנו עדים לעוד משבר בין ישראל לארצות הברית. הפעם העניין נוגע סביב בית מלון במזרח העיר, בשכונת שייח ג'ארח. המלון, שהיה בעבר ביתו חאג' אל אמיין חוסייני, וכעת הוא נטוש אך בבעלות של איש עסקים יהודי, מהווה מחלוקת בין המדינות. כוונת ישראל לבנות במקום יחידות דיור מדאיגה את האמריקאים שחוששים משינוי דמוגרפי במזרח העיר. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפי פרשנים, חשף את המחלוקת מתוך כוונה להסית את הויכוח לזכות של יהודים לבנות בתים בירושלים, מהמשך הרחבת ההתנחלויות והמאחזים הלא חוקיים בשטחים. לכאורה, צעד טקטי נועז וחשוב, שמעמיד את אובאמה ויועציו בפן לא נחמד, ואף אנטישמי. אך האם זאת הדרך הנכונה? האם המשך "סיבון" הממשל האמריקאי בנושא הבניה בשטחים, ושימוש בטקטיקות של "היהודי המסכן שלא נותנים לו כלום", היא המהלך הנכון במימוש החזון של שתי מדינות לשני עמים, חזון שראש הממשלה אימץ בדרך לא דרך? לדעתי לא.

אני מסכים לדרכו של ביבי, בכך שהוא רואה את סוף הסכסוף בקיומן של שתי מדינות, לשני עמים. מדינה יהודית, לצד מדינה פלשתינאית. הדרישה להכרה בזכותנו להתקיים כמדינה יהודית, היא דרישה נכונה. היא מציגה לצד השני אתגרים ודרישות בפעם הראשונה זה עשור. לאורך כל הזמן הזה, הייתה זאת מדינת ישראל שאימצה דרכי וויתור והתקפלות, אשר ברובם נענו על ידי הצד השני בטרור ובירי טילים. לא ברורה לי העקשנות על שימור מפעל ההתיישבות בשטחים כביטוי לאותה מדינה יהודית. זאת לא הדרך לקראת מימוש החזון, וזאת דרך שרק מושכת זמן ומשחקת לידי הצד השני, הרוצה להביא למציאות שבה מדינה דו לאומית תהיה הפיתרון היחיד. נוסיף לכך טיבול של דמוגרפיה, ונקבל לבנון במודל מערבי.

על כן, צעד חשוב במימוש אותה הפרדה, ויצירת הקרקע לחזון שתי המדינות, יהיה פינוי המאחזים הבלתי חוקיים. לא מדובר כאן על יישובים שהוקמו על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן, אלא על הפרת חוק לשמה. גם אם אותה הפרת חוק מתרחשת בגליל ע"י ערבים ובנגב על ידי בדואים, אין לה הצדקה, כמו שלא תהיה הצדקה לגנב, במציאות שיש בה הרבה גנבים. מדובר במקרה הרע בגזילת אדמות מאחרים, ובמקרה הטוב (תלוי איך מסתכלים על זה) לגזילה שמתרחשת על ידי הפקעה "חוקית" של המדינה, והעלמת עין. דו"ח ששון, שבדק את הנושא, גילה בזבוז כספי מיסים על אבטחת המאחזים הללו, תחזוקם ובניית תשתית עבורם. לעיתים, המצב נעשה כל כך אבסורדי, שכמה בתים במרחק קילומטרים מהיישוב המקורי נקראים "שכונה" או "ריבוי טבעי". המשך קיום המאחזים הללו הוא חטא למושג "מדינה יהודית". על העם היהודי ומדינת ישראל, בעלי המוסר הגבוה, אשר ההיסטוריה לימדה אותם דבר או שניים על שנאה ויחס מזלזל, לדעת הכי טוב, כי זאת לא הדרך לעצמאות, וכי הדרך הזאת לכל היותר משחיתה אותנו כחברה.

פינוי המאחזים, ייתן לממשלה יותר לגטימציה לשמור על הדברים שכן בקונצנזוס, למשל, ירושלים כבירת העם היהודי. מה לנו ולשמירה על מאחזים שוממים, אשר דייריהם מתנהגים בצורה אלימה כלפי כוחות הביטחון ופלשתינאים? מה לנו ולחבורת פורעי חוק שעוקרת עיצי זית, דופקת מכות וקללות לערבים, וכל זה על תקן "העם הנבחר"? זאת לא ציונות, זאת לא מדינה יהודית. שימור ירושלים כבירת ישראל, חיזוקה ומלחמה על הידוק הקשר לשורשים ההיסטוריים שלה, היא הדבר הנכון במימוש החזון של מדינה יהודית לצד מדינה פלשתינאית. תפנו מאחזים, ועם המשאבים הנותרים הביאו את הדיירים באים לגור במערב ירושלים, השקיעו את הכסף בחפירות ארכואלוגיות שיגלו את הקשר שאינו ניתן לניתוק בין ירושלים לעם היהודי. תעצרו את הרס ההיסטוריה על ידי הוואקף בהר הבית, תשקיעו בתשתיות בשכונות, ביצירת הזדמנויות לשילוב חרדים בחברה הישראלית בכדי למנוע התפרעויות… אלה הם צעדים אמיתיים וכנים למען מדינה יהודית, ולא כאמור, חיזוק גבעה, להמשך יצירת שנאה וריחוק.

דווקא עכשיו, אם כך, חשוב שממשלת ימין תפנה את המאחזים. חשוב שנדע לומר, שהקשר בין העם היהודי לארץ ישראל הוא לא ניתן לניתוק, אך באותה שניה, שנדע לומר שאין אנו חפצים לשלוט או לגרש אוכלוסייה לא יהודית שחייה כאן. אסור לנו להדרדר לאמות המידה של שונאינו מלפני 60 שנה, ושל שכנינו הרוצים בהשמדתנו רק בגלל סיבות של שנאה ואנטישמיות. המדרון החלקלק הזה, של איבוד המוסריות, יביא אותנו לתהומות שיהיו קשים ובלתי אפשריים לתיקון.

אם נאמין, שאנו מדינה יהודית, ואם נעשה בתוך עצמנו צעדים לחזוק היהדות, בערכי היהדות של קידוש החיים, החמלה ו"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אם נעשה זאת, לא נצטרך שיכירו בנו כמדינה יהודית. לא נצטרך את כפיות הטובה האירופאית והרוסית, לא נצטרך את הלחץ של ארה"ב, כי כבר אז, ניצור בעצמנו מדינה יהודית דמוקרטית אשר תדע להשקיע את המשאבים בדברים החשובים באמת. בחינוך, בלחימה בגזענות, בשיוויון, במלחמה בתאונות הדרכים, בצמצום פערים חברתיים.

כל עוד שנשקיע במאחזים, כל עוד שנתרכז בהעלמת עין ובהטעיית העולם בתירוצים מבישים, רק תגבר תלותנו בקרקע כאן בסיבות חיצוניות. על כן, דווקא עכשיו – לפנות מאחזים. דווקא עכשיו, לחזור לעצמנו.

"אל תקבלו מוסכמות קיימות, לא בחברה, ולא בתחומים אחרים. החברה צריכה לדעת להשתנות. חברה או מדינה שלא משתנה – מתנוונת. המציאות איננה מה שהיה לפני חמישים שנה. ואם יש משהו שצריך לייחד נוער – זו מרדנות נגד מוסכמות. לא מרדנות לשם מרדנות, אלא מרדנות לשם שינוי. קיימו את אשר ראוי לקיים, שנו את אשר ראוי לשנות, והרבה דברים דורשים שינוי" (יצחק רבין).

צולם בעזרת אייפון

נשאלת השאלה, מדוע אפשר לשקם אי תנועה, אבל קשה לשקם דברים אחרים?
אבל נתחיל מהסוף. התמונה הזאת צולמה בהרצלייה. בהרצלייה יש ראש עיר שזאת הקדנציה השלישית שלה. בבחירות האחרונות היא ניצחה באחוזי תמיכה שמזכירים משטרים אסלאמיים. יש לראש עיר ניסיון. היא מכירה את העבודה, ובעיקר, מובטחות לה עוד 4 שנים של עבודה, ללא חשש של הדחה, בחירות, שותפות קואליציוניות וכו'. More >

1. אחרי שפסטיבל הנאום של אובאמה נרגע קצת, ואחרי שהבנו כולנו שהגיע לשכונה בחור חדש, נשאלת השאלה מה עכשיו? אני בטוח שאת השאלה הזאת שאל גם ראש הממשלה, נתניהו, כשהוא יושב במשרדו וצופה בנאום. בפעם הראשונה זה שנים רבות, כך התברר, לא ידעה ירושלים את תוכן נאומו של נשיא ארצות הברית, ואחרי שני נשיאיים ידידותיים למשתמש הישראלי, הגיע אחד, שבפעם הראשונה לא מפחד מכניסה לעימות עם ישראל ועם הלובי היהודי בארצות הברית. מאז הסכמי אוסלו, נראה שבמקום פיתרון מדיני הכולל שלום עם שכונתינו הערביות, המצב רק מדרדר ואנו מקבלים שכול, חטופים, רקטות וכו'. אם נבחן לרגע את הגישה שנקטו הנשיאים, קלינטון וגם בוש, ונעשה השוואה לזאת של אובאמה אולי נמצא את הקאץ' שהם פספסו ואת מה שהוא (אובאמה) רואה בצורה יותר אובייקטיבית. על מה אני מדבר? זריקת סיסמא לאוויר כמו שתי מדינות לשני עמים, מבלי להביא בצורה מאוזנת את האינטרסים ואת הנרטיב של כל עם, לעולם לא תביא להקמת שתי מדינות. אם לא נבין איך במו ידינו יצרנו עם More >