דברים שאני ממליץ ומלמד

ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יום שחרור מחנה אושוויץ, ציינה הכנסת במושב מיוחד את זכרון השואה. בישיבה נשא דברים ח"כ אחמד טיבי. לדעתי, מדובר באחד הנאומים המרגשים והטובים ביותר שנשמעו מעל בימת הכנסת. דבריו אלה, של אזרח ערבי במדינת ישראל, היא נקודת אור ותקווה בחיים המשותפים במדינה הזאת. דווקא מדינה יהודית ודמוקרטית צריכה לגלות רגישות למיעוטים החיים בה, לדעת לקבל ולשלב. אין לנו ממה לפחד. לא מדובר בגייס חמישי, דבריו מראים זאת.

יישר כוח. מובאים כאן הוידאו של הנאום והטקסט המלא. לשמור.

אדוני היו"ר,

רבותי חברי הכנסת, אין יותר טבעי מכך שהכנסת מתאחדת על כל סיעותיה כדי לציין את יום השואה הבינלאומי. יום השחרור של מחנה ההשמדה אושוויץ. כוחות הרשע שלחו אז עשרות מיליוני אנשים – יהודים, סובייטים, פולנים וצוענים וסתם יריבים פוליטיים – למוות נורא. זה לא היה מוות פשוט, זאת היתה תעשיית מוות, שהיא תולדה של אידיאולוגיית שנאה, גזענות וטיהור הגזע.

זה המקום וזה הזמן לזעוק את זעקתם של כל אלה שהיו ואינם עוד איתנו, את זעקת השארית שמתקשה, ובצדק, להשתחרר מתמונות המוות והזוועה ההן. אני שב וחוזר ואומר כי אני מלא אמפתיה למשפחות של קורבנות השואה באשר הן בעולם כולו, לרבות אלה שאיתם אני חי באותה ארץ, באותה מדינה. זה הרגע שבו אדם חייב להשיל מעליו את כל כובעיו הלאומיים או הדתיים. להשיל את השוני ולגלום גלימה אחת ויחידה: גלימתו האנושית ולהביט בעצמו ובסביבה ולהיות בן אנוש. בן אנוש בלבד.

מכונה משומנת היטב, שהתבססה על הטיעון של צדקת האומה ועליונותה מעל כל ערך אזרחי או אנושי, דרסה בדרכה את הערך הנשגב שבערכים האנושיים – הזכות לחיים של עמים שלמים.

הנאציזם, אדוני היושב-ראש, צמח שם, באירופה. מישל פוקו אמר כי אידיאולוגיה זו צמחה מתוך העידן המודרני. אני מוסיף: היא צמחה במערב ולא במזרח. אכן, פוקו צדק, אך הוא שגה שלא הצביע בכתביו על האשמה המוסרית של כל אלה ששמעו, שראו אך שתקו, בהנהגה אך גם בעם. האמת העצובה, אמרה חנה ארנדט, היא שרוב מעשי הרשע נעשים בידי אנשים שמעולם לא החליטו במודע להיות טובים או רעים. הבנאליות של הרשע. אותו רשע החרות בזכרון של כולנו באמצעות "ראש האדם" המוצג מאחורי פרגוד במוזיאון בברלין בתוך מתקן זכוכית, ראש יהודי ששלח קצין נאצי לאישתו כמתנה ליום הנישואין.

אל האנשים הטובים בטבעם אני פונה ואומר: כוח רב משחית מאוד. כוחנות, לאומנות משיחית, פאשיזם וגזענות הם הדרכים למשוך אנשים על בסיס המוני כדי לתמוך במדיניות שלמעשה מיועדת למחוץ אותם, למחוץ את כולנו.

יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ הוא הנצחון הגדול של עובדיה. אספר לכם את סיפורו של עובדיה גיבורו של הסרט "יהי זכרך אהבה". עובדיה ברוך ואשתו עליזה צרפתי. תושבי סלוניקי במקור. ב-11/07/1942 ב-"שבת השחורה" אולצו 6,500 גברים יהודים להגיע לכיכר החירות בעיר סלוניקי שם התעללו בהם ונלקחו לעבודות כפיה בכפרים למשך מספר חודשים. ב-15/03/1943 בוצע הגירוש הראשון של יהודי סלוניקי. לאושוויץ. יהודי סלוניקי, אדוני היו"ר, נאלצו לקנות את כרטיסי הרכבת לאושוויץ מכספם. עובדיה היה איתם. על פי דבריו ד"ר מנגלה ביצע את הסלקציה, והוא היחיד ממשפחתו שעבר אותה ונשלח להיות אסיר באושוויץ 1. "כשהגעתי לשער קראו לי עובדיה ברוך, משעברתי את השער נהייתי 109432". במחנה הוא הכיר את עליזה. הם התאהבו. עליזה נקראה אז לניסוי על ידי ד"ר מנגלה. למזלה היה שם רופא יהודי, גיניקולוג בשם ד"ר סמואל שהיה בצוות של מנגלה. "אתה שטן!" הטיחה עליזה ברופא היהודי. "עליזל'ה, תשתדלי להישאר בחיים. יום אחד עוד תביני".

ב-1945 נשלח עובדיה בצעדת המוות למאוטהאוזן. ב-5/5/1945 שוחרר מאוטהאוזן. עובדיה חיפש ולא האמין כשפגש שוב את עליזה צרפתי שוב ביוון. כנגד כל הסיכויים. ביקש להינשא לה אך היא סירבה בגלל הניסויים של מנגלה. "לא יהיו לנו ילדים", אמרה עליזה. הוא התעקש. הם נישאו ב-1946. יום אחד הודיעה עליזה לעובדיה כי בטנה טפחה. היא היתה בהריון. בדיעבד נודע לה כי אותו ד"ר סמואל לו קראה "השטן" חיבל בכוונה בניסויי מנגלה והיא לא נפגעה. לימים נולדו להם ילדים. כמה שבועות לאחר שהציל את עליזה, נתפס ד"ר סמואל על ידי הנאצים והוצא להורג.

עד היום עובדיה אינו מצליח להבין למה דווקא הוא, בן של פועל פשוט, זכה לעבור את התופת ולשרוד. בספרו של האיטלקי פרימו לוי "הזהו אדם" הוא כותב על השיבה הביתה כאילו עונה לעובדיה ברוך:

"אנו חוזרים עשירים יותר או עניים יותר, חזקים יותר או ריקים יותר? זאת לא ידענו: אבל ידענו, שלטוב או לרע, על מפתן בתינו מחכה לנו מבחן, וקידמנו את פניו ביראה. הרגשנו שיחד עם הדם שנחלש, זורם בעורקינו גם הרעל של אושוויץ: מהיכן נשאב את הכוח לחזור ולחיות, להפיל את המחסומים, את הגדרות הצומחות מעליהן במרוצת כל ההיעדרויות סביב כל בית שומם, בכל מאורה ריקה? חשנו שאנו זקנים מופלגים, מדוכדכים משנה של זכרונות אכזריים, מרוקנים ונטולי הגנה. החודשים, הקשים אמנם, של נדודים בשולי התרבות שעברנו זה עתה, נראו לנו כעת כהפוגה, פסק זמן של פתיחות בלתי מוגבלת, מתנתו הדואגת של הגורל, שלא תישנה".

אדוני היו"ר,

אין דבר יותר מטופש ויותר לא מוסרי מאשר הכחשת השואה. לשם מה? למען איזו מטרה בדיוק עושים זאת אלה שעושים זאת? אנחנו כאן בעידן של מימוש הזכויות להגדרה עצמית, לחופש, ולא של פירוק מדינות או עמים. יש לעמוד באומץ מול תופעות של הכחשת האחר, דיכויו, הכחשת השואה. מול הגזענות יש לעמוד בעולם, כאן ושם, שם וכאן. אני, אחמד טיבי, ערבי זקוף קומה בכל רמ"ח איבריי, שמח וגאה שאני נמצא באותו צד שבו נמצאים אינטלקטואלים ערבים בולטים, שיצאו חוצץ נגד תופעות של הכחשת השואה במזרח התיכון ובמקומות אחרים בעולם - מחמוד דרוויש, סמיח אל-קאסם, אליאס ח'ורי, אדוארד סעיד, אליאס סנבר ואחרים. זה המקום לשלוח ברכה ועידוד לעמיתי מוחמד ברכה הנמצא כעת שם באושוויץ ואליו חבר כאורח האו"ם ועל פי הנחייתו המפורשת של של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) השגריר הפלסטיני בפולין.

זה המקום לשוב ולומר כי השואה אל לה להיות כלי בוויכוח הפוליטי, הפופוליסטי. אין למסחר אותה, אין לגחך אותה. השואה, אדוני היושב-ראש, היא הפשע הנורא ביותר נגד האנושות המודרנית, והנאציזם הוא הכלי הקר, המחושב שהוביל לפשע הזה. גזענות היתה החוט המקשר, שקישר בין קצותיה של האידיאולוגיה הנוראה הזאת.

כאן ועכשיו עלינו לעמוד ולזעוק בקול רם נגד כל תופעה של אפליה, של גזענות, של פוליטיקה של שנאה. הגזענות והשנאה לכל מה שהוא אחר, ערבי, הרימה ראש כאן בחברה הישראלית. גזענות הפכה מזמן להיות "מיינסטרים". ממשיכים לחבוט בקורבן ולנשלו מזכויותיו. מי שהיה קורבן של המוות הנורא ההוא, שהוא תולדה של שימוש לרעה בכוח, הכוח המוחלט, ההרסני, חייב להיות קשוב לזעקת האם השכולה שביתה נהרס וקבר את ילדיה, לכאב ולבכי של רופא שאיבד את בנותיו, לקורבן של האחר, גם אם הוא הקורבן שלו, לרבות אם הוא קורבן שלו ,קורבנו של הקורבן.

אדוני היו"ר,

על הטובים להשמיע את קולם ולא את שתיקתם הרועמת, כי בעת ההיא אנחנו נזכור לא רק את עוולות הרעים, כי אם בעיקר את שתיקת הטובים. ולאחרונה קצרה ידי מלמצוא את הטובים שתש כוחם מלומר את דבריהם האמיצים כדי לעמוד לצד האחר החלש והמוחלש. המדוכא והמנושל.

אדוני היושב-ראש, אלדוס הקסלי, הסופר הבריטי הנודע, אמר פעם משפט אדיר: העובדה שבני-אדם לא לומדים ממה שההיסטוריה מנסה ללמד אותם היא למעשה השיעור החשוב ביותר שאפשר ללמוד מההיסטוריה.

ויקטור פרנקל, גם כן פילוסוף, אמר: מאז אושוויץ אנחנו יודעים למה האדם מסוגל. מאז הירושימה אנחנו יודעים מה עומד על המאזניים. זה הזמן וזה המקום לומר די לנשק להשמדה המונית, לפרק את כל האזור מנשק נורא זה, ולחזק את ידיו של הנשיא ברק אובמה בקריאתו לפיקוח ולבקרה כצעד ראשון לפרק את כל האזור ואת העולם כולו מנשק להשמדה המונית.

אדוני היושב-ראש, שוב, העובדה שבני-אדם לא לומדים ממה שההיסטוריה מנסה ללמד אותם היא למעשה השיעור החשוב ביותר שאפשר ללמוד מההיסטוריה. עמיתי חברי הכנסת, רבותי האורחים, בואו נקשיב להיסטוריה כדי לבנות עתיד אחר ואז לבטח פשע זה לא יישנה לעולם.

רציתי להזמין היום כאן את עובדיה אך נאמר לי כי הוא עבר תאונה ואינו בקו בריאות. מי ייתן ופסק הזמן של הפתיחות הבלתי מוגבלת ומתנתו הדואגת של הגורל שניתנה לעובדיה ועליזה על פי פרימו לוי יהיו נחלת כל בן אנוש. אתמול ,היום ומחר.

תודה רבה אדוני היושב ראש.

——————————————————

הא. ומילה אחת לניסים זאב, זה שהשחיר את דפי הכנסת בברותו ובחוסר השכלתו, זה שגורם לדת ולכיפה להתבזות – כלל חשוב הוא ביהדות: "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה" (מיוחס  ומופיע בתלמוד הירושלמי, נדרים, פרק ט, הלכה ד). נוכחותך כנבחר ציבור היא סכנה למדינת ישראל, מפלגתך מבזה את הדת ומחזירה אותנו שנות דור אחורה לבימה אחת עם איראן. חבל שהרב עובדיה יוסף, פוסק הלכה חשוב מעין כמוהו, הגיע למחוזות פוליטיים שכאלה, שעוסקים בחקיקת חוק סגני ערים ובגניבת הקופה הציבורית. עדיף לך לשתוק ולהקשיב לח"כ טיבי, אחר כך גם ללמוד מהי אמפטיה.