דברים שכתבתי על הודו

סיפור ההתנדבות שלי בהודו, אוגוסט 2008:

בתמונה: משימה בלתי אפשרית 4

אני נמצא בדרמסלה, הידועה בכיוניה המרכז הישראלי בצפון הודו, או מרכז הקורסים שישראלים עושים בצפון הודו, או "יש פה מפלים וזה מגניב". הגעתי לכאן אחרי 13 שעות נסיעה מתישות באוטובוס. הנקודה המעניינת הייתה, שאחרי שהגעתי לכאן הזהירו אותי לא לקבל את הכרטיס של הספסל האחורי באמצע. זה היה מאד עוזר, כי בדיוק ירדתי מהנסיעה, אחרי שישבתי בספסל האחורי באמצע. בכל מקרה, בשלב מסוים, אחרי שהגב החליט שהוא חותך לטיול במזרח בעצמו מרוב כאבים, אמרתי, "הלך הלך קוסאמק", ונרדמתי לי בנחת במעבר של האוטובוס. כן ג'יפה, אבל איי, עברנו דברים יותר קשים מזה (אף מילה על צבא, מבטיח). אחרי חצי שעת שינה, התעוררתי מבלימת פתע של הנהג. מסתבר שטנדר עם משקל שגדול פי אלף ממנו עצר על הכביש באמצע הנסיעה. אז הלכתי לשבת עם הנהג. כן כן, בזמן הזה הוא הספיק לספר לי על כמה קר לו בקבינה. בעוד שאני אוסף את הנוזלים, ואת השלולית שנהפכתי להיות מרוב הזיעה. כדי לשפר את הרגשתי הוא הציע לי סיגריה מקומית, שלוקחת את נובלס בריצה לאחור. תענוג.

אחרי שהגענו מותשים אך שמחים, לכפר מקלוד גאנג', הבית של הממשלה הטיבית הגולה. הלכנו אחרי מישהו שאמר שיש לו אחלה גסטהאוס במחיר ממש זול. המחיר היה ממש זול, אבל אחרי שהגענו לגסטהאוס הבנו את הקאץ'. מדובר בגסטהאוס שצריך לרדת אליו 209 מדרגות שבנויות בשענטז אדריכלי של מיטב קבלני הבניה ההודים והפלשתינים. סבבה לרדת (הא הא…), אבל קשה לעלות. תוסיפו את זה שמדובר במקום יחסית גבוה (+- 3000 מטר נראה לי), תבינו באיזה מצב הגעתי למעלה. תענוג פעם שניה.

כבר מהארץ כיוונתי את עצמי לחוויה טיפה שונה מהמקובל כאן. במקום לקחת קורס באיזה שקריטציה כלשהיא, בחרתי דווקא להתנדב עם ילדים טיבטים (בעיקר אחרי שראיתי את המקום בפרק של כוכב נולד בהודו). לאחר מעט חיפושים הגעתי למקום. More >