ביקורת הורסת

תגובה לראיון שנערך עם מבקר המדינה, מיכה לינדנשראוס בעיתון ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים מיום 11/6/10. התגובה נשלחה למערכת העיתון ופורסמה שבוע לאחר מכן לא במלואה. להלן הטקסט המלא.

היה לי לא קל לקרוא את הראיון עם מבקר המדינה. על פניו, הראיון צריך להרגיע את אזרחי המדינה. הנה יש מוסד ביקורת, פעלתן, עם מוטיבציה ולא מעט שיניים. אולם, שמסתכלים על המערכת כולה, התמונה היא יותר עגומה. ההתעללות של מבקר המדינה ברשות המבצעת והעומדים בראשה אינה ביקורת, וגם אם כן היא, מדובר בביקורת הורסת, בטח שלא בונה.

בימים שממשלת ישראל מוציאה לפועל 5 אחוז מהחלטותיה ומשבר המשילות חריף מעין כמותו, לא משנה כמה מחדלים נגלה, בהיעדר יכולת לתקנם, כל ההצעות למעקב אחרי אותה ביקורת שמציע מבקר המדינה אינן רלוונטיות. אם ברצוננו ברשות מבצעת ובגופי מנהל תקינים ובעלי יכולת למשול ולתקן, עלינו ראשית לחזקם. חבל שמבקר המדינה לא מכוון את הביקורת האמיתית כלפי הרשות השופטת והכנסת, שאינן מבצעות את תפקידם בעיצוב חוקה למדינה, או בפירוש החוק הקיים קצת לטובת משילות ליישום ותיקון טעויות.

אין לי כבוד למבקר מדינה שחורץ דינים בהיעדר משפט. המבקר שכח מהן זכויות הנאשם, גם אם הוא ראש ממשלה לשעבר. מבקר המדינה הוא אינו שופט, ומסע הצלב נגד אולמרט חצה כל קו אדום. גורלו של אהוד אולמרט ושאר מושאי הביקורת צריך להתברר בבית המשפט. עד אז יש לכבד את הבחירה הדמוקרטית של אזרחי המדינה, גם אם ראש הממשלה שלהם ממנה שר משפטים זה או אחר. מה יעשה מבקר המדינה אם מחר יאשימו אותו כי הוא מועל בכספי תקציב משרדו? האם לא יתקומם על האשמה חסרת בסיס זאת? האם שמו הטוב לא חשוב לו? מה עם משפחתו שתצטרך להתמודד עם האשמות קשות אלה?

ביקורת מדינה חייבת להיות אחראית לגבי משבר המשילות וזכויות הנאשם, בלעדיה היא לא מביאה תועלת אפקטיבית.

בנימית אישית אדוני המבקר, אם כבר בביקורת עסקינן, עסקת הטיעון שדחפת אליה במשפטו של השייח ראאד סלאח והזיכוי לנאשמי האונס בשומרת רודפים אותנו עד היום, ואף אחד לא מבקר או מעיז לצייץ בנושא.