עבודה ערבית

העניין הוא דיי פשוט. אנחנו חושבים שאנחנו מושלמים. אנחנו כל כך חרדים לגורלנו, שאנו נרשה לעצמנו לעשות הכל כדי לשמור על עצמנו, גם אם בטווח הארוך מדובר בירייה ברגל. אז נכון, חברת הכנסת זועבי היא מעצבנת. היא מייצגת זרם בציבור הערבי במדינה שלא מקבל יותר את ההגדרה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, או יותר נכון, לא מוכן לקבל את האפלייה הבאה לידי ביטוי בעקבות כך. אז בסדר, זה לא ביבי. ממשלות ישראל לדורותיהן עשו שגיאות עם מי שלא יהודי במדינה הזאת. אבל בשונה מדור תש"ח, הדור השני של המגזר הערבי הוא לא פרייאר. מדובר באוכלוסיה משכילה, דעתנית שזרם לאומני לא קטן פועם בה. זועבי, שאח סבה היה חבר בהגנה, מובילה קו זה, קו שהחל הבוגד בשארה. תהליך איטי ומתוחכם שעיקרו הפיכת הגדרתה של מדינת ישראל דה פקטו למדינת כל אזרחיה. גם אם זה לא כתוב במצע, גם אם מדובר בכסות של חופש הביטוי, התהליך הוא רב שכבתי, מתוחכם מבפנים ומבחוץ.

אנחנו טבלים יהירים. אנחנו ונבחרי הציבור שאנו בוחרים. הרי, מדובר פשוט במשחק לידי זועבי. אם מטרת העל שלה היא להוכיח שמדינה יהודית דמוקרטית היא בהכרח מדינת אפרטהייד גזענית, איזו דוגמא טובה יותר היא הייתה יכולה לקבל משלילת זכויות שכזאת? אם עד כה היינו חכמים להמשיך את המהלך של בן גוריון של הזמנה לשחק במשחק הדמוקרטי, ואם עד כה הראנו את הצביעות של חברי הכנסת הנואמים לאומנות מתחת לדיוקן של הרצל – והיינו חכמים, אז עכשיו התחלנו בעבודה ערבית. אקוניס צודק. הוא באמת דמוקרט מתגונן. הרי אין תגובה לעלבון של השתתפות של זועבי במשט הסכינים והאלימות, שלא עשתה כלום כדי למנוע את הלינץ' בלוחמי השייטת ואחר כך בכתה שטובחים בה. היא חכמה. עכשיו תורנו להיות טיפשים.

הצרה בעבודה ערבית היא המחיר הדרוש כדי לתקן אותה. מחר בבוקר ירוצו תמונות של הליצנית מיכאלי, המקללת מירי רגב ושל הלורד האו האו אריה אלדד בכל העולם. מילא זה, אבל פתחנו דלת למסלול שעלול להוביל להקמת פרלמנט חלופי לציבור הערבי. אולי זה לא יבוא מיד. אולי בבחירות הבאות תהיה החרמה, אבל ברגע שסתמנו את הפה לחברת כנסת אחת, בעצם הראנו שאנו לא מסוגלים לשמוע כל דעה, תהיה מעצבנת ככל שתהיה. את החוכמה של בן גוריון החלפנו לרדיפה עיוורת של חברי הכנסת כלפי רייטינג זול. הם לא מבינים שזה אינטרס ישראלי לתת לזועבי לצרוח בכנסת ולהשתתף בכל משט שתרצה, אינטרס המראה שלמרות הכל אנו דמוקרטיה, וככזאת לא מדובר בשאלה של לגטימיציה, אלא רק של חלוקת משאבים צודקת יותר.

אני מקווה שבית המשפט העליון יתעשט ויציל אותנו מהבור שחברי הכנסת של הקואליציה הסהרורית הזאת הכניסו אותנו לתוכו. יש כאן בהחלט פגיעה בעקרונות דמוקרטיים ואולי אפילו פגיעה בכבודה של זועבי. כבוד שאנו עשינו בעצמנו. כי עד עכשיו, היא הייתה צריכה לנאום בעברית בכנסת ישראל בירושלים, תחת דיוקן של הרצל ולבכות שאין כאן דמוקרטיה. רק אללה יודע איפה תדבר בעתיד.