הפוך, גוטה הפוך

ברחבי העולם מצוין היום יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יום שחרור מחנה אושוויץ-בירקנאו. מדינת ישראל משתתפת בטקסים אלו במשלחות רבי דרג בכל העולם. האם קשירת השואה כהצדקה הכמעט יחידה לקיומה של מדינת ישראל עושה עם עתיד המדינה צדק? כמה נקודות למחשבה, ובעיקר ליישום.

היום מציין העולם את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. היום מצוין במגוון טקסים בכל העולם. באושוויץ ייערך הטקס המרכזי בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, חברי כנסת, ראשי מדינות וחברי פרלמנט מאירופה. בברלין, יישא נאום נשיא המדינה, שמעון פרס בישיבה משותפת של הרייכסטאג, באו"ם ינאם שר ההסברה, יולי אדלשטיין בישיבת זיכרון של מליאת האומות המאוחדות, שר החוץ ליברמן ישתתף בטקס בהונגריה וסגן שר החוץ יבקר בפריס. ללא ספק, הנוכחות הישראלית בטקסים השונים ברחבי העולם היא מרשימה. הנוכחות האינטנסיבית של מדינת ישראל על אדמת אירופה, שישים שנה פלוס לאחר זוועות השואה היא הוכחה לתקומת העם היהודי. ללא ספק, המסר המרכזי שיהדהד בבירות אירופה הוא שאסור להרשות ששואה נוספת תתרחש. האנטישמיות עוד בועטת, והיא באה בדמותה של תעמולה אנטי-ישראלית ודה-לגטימציה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. לכאורה, מטרה חשובה לשליחויות האלו. אך האם באמת זאת הדרך להצדיק את קיומנו כבית היהודי לעם היהודי? האם אחרי 60 שנה ויותר, אנו עדיין מצדיקים את קיומנו על בסיס אירועים שהתרחשו בעבר? מדוע אי אפשר להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בצורות אקטיביות יותר?

שלא יהיה ספק. השואה היא אסון נוראי, כתם על דפי ההיסטוריה. דוגמא לקצה גבול השנאה האנושית, לרוע במלוא הדרו. השואה שעבר העם היהודי אינה ניתנת לויכוח או לשאלה. אסור לשכוח, צריך לזכור. "אני רוצה שתזכור, כי הייתי אדם. והנורא שבדבר שגם הם היו בני אנוש" נאמר במחזה "ילדי הצל". לא אחמיניג'ד בישוף פולני אחר יוכלו להכחיש את מה שארע. אולם, האם קשירת גורל מדינת ישראל בהשמעת איומי "עמלק חזר והוא פרסי" וכי העולם נותן לשואה נוספת לחזור היא מה שיוביל אותנו לדור הבא?

מדינת ישראל היא נס. בחלוף 60 שנה עשינו בפיסת האדמה הקטנה הזאת מעל ומעבר למה שעשו עמים אחרים בתקופת זמן זהה. ההישגים העצומים של מדינת ישראל נולדו בזכות ההון האנושי שבה. הקליטה, פיתוח הארץ, התשתיות, הטכנולוגיה, פרסי הנובל

וכו' הם רק קצה גולת ההצלחה של מדינת ישראל. אין אנו צריכים הכרה להישגים אלו מאף מדינה או עם אחר. מדינת ישראל אינה זקוקה להכרה כמדינת העם היהודי, מדינת ישראל צריכה להבטיח את המשך קיומה כמדינה כזאת, בכוחות עצמה בלבד. אם יש קשר לשואה, זהו הקשר הזה, שבו אסור לנו לאבד את הריבונות שלנו, זאת שחלמו עליה בגאיות ההריגה באירופה של לפני עשרות שנים.

הגיע הזמן להכניס תוכן וצבע מוסכם למדינה שלנו

אנחנו פה לא בגלל השואה, אנחנו פה למרות השואה. אנחנו פה למרות שאנו מוקפים במאות מיליונים שרוצים בהעלמותנו. שנשיא איראן אומר שיושמד המשטר הציוני הוא אינו מדבר דווקא על פצצה שתעשה זאת, הוא מדבר על חיבור של גורמים שונים שיחדיו, עלולים בהחלט להוביל אותנו למדינה אחת לשני עמים, ולאיבוד הזהות היהודית הרשמית שלנו. הבידול שעושים בין הישראליות ליהדות, והיעדר הקונצנזוס אצלנו בפנים לגבי מהות הביטוי יהודי, עלול להוביל אותנו לשלטון מיעוט על רוב במקרה הטוב, ולחיים כמיעוט תחת שלטון משותף במקרה הרע.

הפוך, גוטה הפוך. במקום לדרוש את ההכרה, בואו נאחד זרועות ונכיר בעצמנו. על ממשלת ישראל ליצור עובדות בשטח שיבטיחו לנו את קיומנו כמדינה יהודית דמוקרטית. הצעד הראשון צריך להיות סדר בביטוי הזה.

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה   נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."

השלמת חקיקתה של חוקה, לאור ערכי מגילת העצמאות, חוקה בהסכמה, שתאושר על ידי חצרות החסידויות בירושלים, ועל ידי אזרחי המדינה הערביים. חוקה שתתן ביטוי לערכים היהודים האוניברסאליים, ותתן אפשרות למי שרוצה לנהוג לחומרה אם הוא חפץ מכך, ותתן אפשרות לאחר להתחתן כפי שהוא רואה לנכון. חוקה שתקנה את חוכמת ספר הספרים לשאר הדתות במדינה (ח"כ טיבי למשל, יודע תלמוד יותר טוב מהרבה יהודים שאני מכיר). חוקה שתבטיח את הלכידות החברתית בתוך המדינה ע"י חינוך ליבה לכולם, יצירת אפשרויות תרומה למדינה מלבד צבא ובעיקר תמיכה באוכלוסיה הצעיריה שהיא עתיד המדינה. רק אם נדע לשלב ולא לבעוט באוכלוסיות החרדיות וערביות נוכל להביא אותם לגרעין, במקום לדחוף אותם לקיצוניות.

במקביל לחוקה, על מדינת ישראל להביא למצב שרוב העם היהודי בעולם חיי בישראל. אנו נבהלים השכם וערב לאור השד הדמוגרפי, גניבת הקרקעות של המדינה בידי מיעוטים, ואקס טריטוריה באיזורים שונים, אך אנו שוכחים כי אנו לא עושים את המינימיום בהפיכת מדינת ישראל לבית של העם היהודי. צריך לפרוץ מסגרות תקציב, לקחת הלוואות ממי שמוכן לתת, וכפי שמדינת ישראל ידעה לפנות 8000 איש מגוש קטיף במבצע כמעט לאומי, ולהביא תוך חודש את רוב יהדות אתיופיה, כך היא יכולה ליצור ישובים אקולוגיים בנגב ובגליל ולהביא אליה הרבה יהודים. קליטת עליה עושה רק טוב למדינת ישראל, לראייה, אפשר ללמוד מעליית יהדות רוסיה בתחילת שנות ה-90.

צעד שלישי ואחרון הוא יצירת מסגרת ממשל תקינה ויציבה. יש לשים סוף לסחטנות פוליטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא אסיר ציון בידי המפלגות הקטנות. ראש ממשלה בישראל אינו יכול לבצע את המדיניות שלו, והוא תלוי בסחטנות קולאליציונית חסרת רחמים. שר הפנים מקים ערים לציבור החרדי, במקום לדאוג ולשים לעיניו את טובת כלל האוכלוסיה. מפלגות מחוקקות חוקים סקטוריאליים בזמן שהמדינה נמצאית בצניחה חופשית כתוצאה מחוסר יציבות פוליטית.

אם נדע לממש את שלושת הצעדים הנ"ל יחדיו, בצורה מהירה וחסרת פשרות, נוכל לצעוד לקראת העשור השני של המאה ה-21 כאשר אנו מחזקים את דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. אין אנו צריכים הכרה של אף אחד. נעשה ונשמע אחר כך מה שיש להם לומר. אבל לעשות, ומהר.