אתה חושב לעצמך, שכן, זה הדבר הכי נכון עבורך כרגע. הנה, אני מצאתי עבודה לא רעה, אני אגור עם ההורים כמה חודשים, ואז אחרי שאני אתקבל לתואר חלומותיי, אני אעבור לגור לבד. אה, תוכנית מושלמת. חסכונית, אחראית. אם וויתרת על טיול אחרי הצבא, או שעשית אותו במקומות סולידיים, כנראה שההורים שלך ממש שמחים. הנה, הילד טוב שלהם לא יגמור כמו מוטי בננה בציריך, ובכלל, הוא אוטוטו יהיה עורך דין, או רופא, או שיהיה לו חשבון בבנק יהב לעובדי המדינה.

בהתחלה הכל ורוד ומתוק. אמא מפנקת אותך. אתה נזכר שאוכל אינו רק קציצות חתול צבאיות. אבא שלך מתגלה כדמות חביבה, מסתבר שבכל הזמן שהיית בצבא הוא התמכר לאופרות סבון בויוה, ואתם מגלים פתיחות אמיתית של בן ואב על ידי נהימות הדדיות של "ממה שלומך כההה ממממ ננננ סססס". ממש כיף פה.

זה מתחיל עם כל מני דברים מוזרים. למשל, כשאתה נכנס לחדר שלך, ולפתע אתה רואה את המיטה שלך מסודרת עם המצעים מכיתה ג`. אתה מוצא כל מני דפים שצריכים סידור ונזנחו על ידך בתקופה שהייתה בצבא. למרבה הפתע, מצורפים אליהם פתקים מוזרים עם הטיות עוד יותר מוזרות של השם שלך.

זה ממשיך אחרי ערב שישי מהנה עם חברים בפאב. החלטת שלשם שינוי אתה מגדל ביצים וכן ניגש אל אותה בחורה שעושה לך עיניים כל הערב. היא מחייכת אליך, ואפילו משחק בשיער באצבע שלה. המראה שלה משדר, ש"כן, אני יודעת שאני נראית סוף, אבל אתה היית היחיד שלא פחד מהיופי שלי, בוא תנצל את העובדה שאבא שלי טחון בכסף ולא מרעיף אלי אהבה, ובכלל אם תזיין אותי הלילה, אני ארגיש קצת יותר טוב עם עצמי". חישוב זמנים ומרחקים קצר, מעלה שהאפשרות שהכי כדאית היא שתבואו אליך הביתה. אתה מיד משקה אותה בעוד צ`ייסר עם וויסקי משובח, כדי שהעובדה שאתה גר עם ההורים לא תהווה מחסום כלשהוא. עברו להן כמה שעות, השחר כבר עולה, שעת איסוף הנבלות מגיעה. היא חיש קל מסדרת את השיער. אתה בלי שהיא תשים לב מעיף לקבנימט את אותו פתק עם השם חיבה שכתוב בו, ובועט בחוזקה בדובי שהיה לך בכיתה ג`, שמשום מה הולך כמובן יופי עם הצבע של הכריות נוי. אתה מלווה אותה החוצה, וכאשר למרבה החרדה אתה רואה את אביך יושב בסלון.

כנראה שכחו לעדכן אותך, אבל מהרגע שעוברים את גיל 50, ההשכמות נעשות מוקדמות יותר ויותר.

טוב, לא נורא, גם ככה זה בטח יהיה רק סטוץ, אתה מסתכל אליה ובשיא השנינות אומר: "אה, אבא, זאת (השם הפרטי הולך כאן), למדנו ביחד כל הלילה". אביך עונה: "נעים מאד". היא כבר טרקה את הדלת וברחה החוצה. אתה נועל את הדלת אחריה, מסתכל אל אבא שלך, אבל שלך מסתכל אליך, ואז, באותה שניה, הקשר שלכם מתחזק עוד קצת. אביך חושב: "איזה בן אדיר יש לי, הוא הפסיק לאונן כל היום והתחיל לזיין", אתה חושב: "מה הסיכוי שהיא תחזור אלי".

החיים עם ההורים אחרי הצבא אינם דבר שמה בכך.

למשל, אמא שלך, לא מבצעת פקודות. בעצם, מסתבר, שהרמטכ"ל מקבל ממנה פקודות. "אני לא חיילת שלך!" הופך להיות משפט שגור. ומסתבר, שאתה חייב, אבל חייב לחתוך את הסלט וגם לזרוק את הצ`ופצ`קים של המלפפונים לפח. מסתבר שאי אפשר לשפוך את המיץ של הטונה על הרצפה, ושהסגירת מטבח של אמא שלך, היא שונה מאד.
לעומת זאת, אתה תשמח לדעת שהארון שלך מסודר לפעמים מעצמו, ושהדברים שלך מאורגנים מעצמם.

אז לפני שאתה צועק, עצמאות, היכן היא? נשום עמוק.

במידה והיית קרבי, או קצין קרבי (וכדאי שתהיה, כי אחרת אתה לא ישראלי אמיתי), היית נעדר בביתך קרוב לשלוש שנים לפחות. במהלכם, ההורים שלך גילו את נפלאות החיים ללא ילדים. לברי המזל, התהליך הזה התלווה באח קטן שבא לעולם, או בלתפוס דברים על חם, שאתה ממש רוצה לשכוח עכשיו. תתפלא, אבל הם חיו לא רע בלעדיך. באת להם במינונים נכונים. הם התאוששו מהמרד גיל התבגרות שלך, החדר שלך היה אחלה מחסן בתקופה הזאת, והם לא גילו לחרדתם יותר מדי "גרביים" "מוכתמות".

בזמן הזה, לא רק שהיה להם קצת יותר טוב, ולא רק שהגוזלים עפו מהקן, ההורים שלך נעשו יותר מחוברים לעצמם.

ואז חזרת להם. וזה לא פשוט. כי אתה אחרי צבא עכשיו. ואחרי שאתה בא כל 21 יום הביתה, וללא הרבה זמן, כנראה שאין זמן לריב. וכשאין זמן לריב הכל מקבל אשליה של יותר טוב. עכשיו אתה דבוק להם לתחת כל הזמן. והחופש הפתאומי שאתה מקבל, ואותו שינוי של דיסקט בראש לאזרחות, רק מביא ליותר ויותר חיכוכים, או לרצון למרוד שוב, או לחזור לצבא, או להשתגע, עדיף להשתגע.

דבר ראשון, תלמד לקבל אותם כמו שהם. הם לא ישתנו כנראה. אתה לא תשנה אותם. תזכור שגם להם היו הורים, וגם הם היו דפוקים לא פחות, תוצאה של הורים שלהם, שגם הם היו דפוקים כנראה יותר. ולכן, לא משנה כמה אמא שלך מעצבנת או כמה אבא שלך אדיש, הם לא ישתנו, ואין מה לכעוס עליהם. פשוט תסלח להם. או תעשה להם ריגשי, ככה גם תקבל יותר כסף.

בנוסף, תזכור שהם עושים הכל מאהבה. כן, העובדה שאמא שלך מסדרת לך את הארון בגדים, או שאבא שלך צועק עליך שהגיע הזמן שתעשה משהו בחיים שלך במקום לעשן דברים שעושים ריח מאד מוכר (כן, את זה עישנו בשנות ה-60), תבין שהם דואגים לך מאד. וגם אם זה נראה לך כמו מציצת דם, תיזכר איך אתה בעצמך הרחקת פעם בחורה, מרוב אהבה ותשומת לב מוגזמת. זה בסדר מה שהם עושים, זה לא קל.

אז מה עושים? חשוב אולי לנהל איזו שיחה קלה. אמנם זה רישמי מדי, ודורש לעלות רגשות, מה שלא קרה במשפחה שלך כבר קרוב לעשור, אבל התוצאות עשויות להיות לאו דווקא מביכות. תסביר להם שחשוב לך, למשל, שהם לא ייכנסו שהדלת שלך סגורה. שיש סיבה שהיא סגורה והיא פרטיות. תרמוז להם בעדינות שהם גם לא רוצים להיכנס בלי רשות לחדר, הם עלולים לגלות אותך במצבים לא ממש מרנינים. מצד שני זה גם יכול לתת להם השארה, שמצד שלישי יכול להביא לך אח קטן, אבל מי אמר שמדברים על זה בכלל?! בכל מקרה, תסביר ותנסה להעביר להם מה הקווים האדומים שלך. הם יהנהנו בראשם ויתעלמו מזה. אבל לפחות ניסית להבהיר.

זמניות היא נושא חשוב. הרי כולנו לא רוצים להיות קליפ אנושי לשיר "הילד בן 30, יש לו חום גבוה". ולכן, כולנו במירוץ הזה של פסיכומטרי, טיול, עבודה, לימודים, לצאת מהבית, לגור לבד, לרצות לזיין כמו חמור, אבל בעצם לסבול בתור סטודנט ולהתמכר לאתרי פורנו. אתה שם בסך הכל לכמה חודשים, נגיד גג שנה. גג-ג שנתיים לא יותר מזה. לפעמים שווה לנשוך את השפתיים, לקחת רגיעון של הדס ולמשיך עם החיים כמו שהם. אל תשכח. אתה לא משלם פה על שכר דירה ועל אוכל.

תקשורת זה דבר חשוב. במקום לענות: "דיי אמא, את הורסת לי את החיים!" או "אבא, זה שאתה שואל אותי מה שלומך, זה לא מספיק כדי שתראה לי שאתה אוהב אותי ומתעניין, אם כבר, תזרוק עלי כסף, ואז אני אתלונן שאתה קונה אותי בכסף", נסה לענות: "אני יודע שאתם דואגים לי, אבל אני רוצה לעשות את זה לבד". תתפלא כמה שזה משנה. ככה זה.

שסובלים, תמיד טוב לדעת שסובלים ביחד. עם כמה שהחברים שלך מספרים עד כמה החיים שלהם מושלמים עם ההורים שלהם, ועד כמה שהכל סבבה, ויש אווירה של פתיחות, תתפלא שגם אצלם הדשא נראה כמו ליגה ב` לפעמים.
ובאיך קיטור הדדי, יכול להראות את המצב במידה אופטימית יותר. לא הכל כזה גרוע.

ואם כל זה לא עוזר, רק תזכור עד כמה אתה לא ילד בדארפור, ושאתה לא גר בשדרות, ושאתה לא אהוד אולמרט.

ואם הכל לא עוזר, אז קדימה, תרחם על עצמך קצת. זה גם לא כזה רע.
אחרי הכל, עוד כמה עשרות שנים, תגרום לבן שלך לעשות אותו דבר ("אבא, עישנת סמים"?). אז תזכור עכשיו. החיים טובים, לא הכל גרוע, אתה עוד תגעגע לזה.

בהצלחה.